וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃

וַאֲתִיבוּ בְנֵי חִתָּאָה יָת אַבְרָהָם לְמֵימָר לֵהּ

וַיַּעֲנוּ וְגוֹ׳ לֵאמֹר לוֹ. פֵּירוּשׁ: לְצַד כִּי לֹא רַבִּים יְדַבְּרוּ, לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר לוֹ״, כִּי אֶחָד יֹאמַר אֵלָיו בְּעַד כֻּלָּם.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא הִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם עַל הַדָּבָר הָאָמוּר בִּתְשׁוּבָתָם, אֶלָּא ״לֵאמֹר לוֹ״, וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה סוֹפָם עַל תְּחִלָּתָם ״בְּכֶסֶף מָלֵא״.