וַיהֹוָ֞ה בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃

העבד ממשיך: וה' ברך את אדוני מאוד ויגדל, וייתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים. רשב״ם מבאר שהעבד הזכיר את ברכת אברהם, וכל אנשי המלכות היו חפצים להתחתן עמו, אך הוא לא רצה אלא ממשפחתו. ספורנו מוסיף שאין ספק שרבים בארצם היו חפצים להשיא את בתם לבנו. חזקוני מעיר על לשון הכתוב בעניין העבדים. העבד מדגיש את עושרו הרב של אברהם ואת מעמדו הנכבד, כדי להבהיר שבחירת משפחת רבקה אינה מחוסר אלא מרצון, וכדי לעורר את רצון המשפחה להשיא את בתם לבן אדם מבורך ועשיר כל כך.