הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ׃

העבד ממשיך לספר את תפילתו: הנה אנוכי ניצב על עין המים, והיה העלמה היוצאת לשאוב, ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך. חזקוני מעיר שכאן קרא לה ״עלמה״ ולמעלה ״נערה״, לפי שסבר העבד שהמשפחה מדברת רק ארמית, ואילו הם ידעו גם עברית. בפשט הפסוק, העבד חוזר ומספר למשפחה את הסימן שקבע בתפילתו על הבאר - שהנערה הראויה תיענה לבקשת המים. שחזור התפילה בפני המשפחה נועד להראות להם שכל מה שהתרחש עם רבקה היה מכוון מראש בידי שמים, וכך לשכנעם שבחירתה נעשתה בהשגחה ולא במקרה.