וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַֽיהֹוָֽה׃

כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם, השתחווה ארצה לה'. רש״י מבאר שמכאן שמודים על בשורה טובה. בפשט הפסוק, לאחר שהמשפחה נתנה את הסכמתה לשידוך, ממהר העבד להשתחוות ארצה ולהודות לה' על הצלחת שליחותו. זהו רגע השיא של המסע: התפילה נענתה, הסימן התקיים, והמשפחה הסכימה. העבד, שכל דרכו התנהלה מתוך אמונה בהשגחה, מבטא שוב את הכרת טובתו בהשתחוויה לפני ה'. הכתוב מלמד בכך את מידת ההודאה על בשורות טובות - שכשם שמתפללים על הצלחה, כך יש להודות עליה כשהיא מגיעה.