את היי לאלפי רבבה. אַתְּ וְזַרְעֵךְ תְּקַבְּלוּ אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ וגו', יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ הַזֶּרַע מִמֵּךְ וְלֹא מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת:
וּבָרִיכוּ יָת רִבְקָה וַאֲמַרוּ לַהּ אֲחָתָנָא אַתְּ הֲוֵי לְאַלְפִין וּלְרִבְוָן וְיִרְתוּן בְּנַיְכִי יָת קִרְוֵי סַנְאֵיהוֹן
את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך - ממך יצאו אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה ויירש זרעך את שער אויביו. זהו פירוש ר' יוסף בר שמעון קרא.
אַתְּ הֲיִי. הֲיִי נוֹחָה לְבַעְלֵךְ בְּדַרְכֵי טוּבֵךְ, בְּאֹפֶן שֶׁאַתְּ בִּלְבַד וְלֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת.
תִּהְיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע הָאֵל יִתְבָּרַךְ לְזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. גַּם לְאַבְרָהָם נֶאֱמַר לָשׁוֹן זֶה ״וְיִירַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו״, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בְּכָל גּוֹמְלֵי חֶסֶד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוֹהֲבִים רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יט ו) ״רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן״. וְאַבְרָהָם הָיָה גּוֹמֵל חֶסֶד לַכֹּל, לַקְּרוֹבִים וְלָרְחוֹקִים, וְכֵן רִבְקָה. עַל כֵּן בְּדֶרֶךְ טֶבַע יִירְשׁוּ שַׁעַר אוֹיְבֵיהֶם, כִּי יֵשׁ לָהֶם רֵעִים רַבִּים הָעוֹמְדִים לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא יז.) ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים זוֹכֶה לְנַחֲלַת שְׁנֵי שְׁבָטִים״ כוּ׳. וּמַסִּיק שָׁם ״אִכָּא דְּאָמְרֵי אוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו חֲלָלִים כְּיוֹסֵף״, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג יז) ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״ וְגוֹ׳. כִּי גַם יוֹסֵף הָיָה גּוֹמֵל חֶסֶד עִם כָּל בֵּית אָבִיו וְעִם הָרְחוֹקִים בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קיב ה) ״טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה״ וְגוֹ׳ ״סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו, פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד״, כִּי בְּקַרְנוֹ יְנַגַּח עַמִּים כְּיוֹסֵף. לְפִיכָךְ אָמְרוּ לָהּ ״הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה״, וְכִי נָתְנוּ קִצְבָּה לְבִרְכָתָהּ? וּמַאי רְבוּתָא, כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים בִּרְבוֹת הַיָּמִים יֵצֵא מִמֶּנּוּ מִסְפָּר זֶה וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא דִּבְּרוּ בְּיוֹצְאֵי חֲלָצֶיהָ, כִּי הָיוּ בְּטוּחִים עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן זֶה אַבְרָהָם שֶׁנִּתְבָּרֵךְ כְּבָר שֶׁיִּהְיֶה זַרְעוֹ כְּחוֹל הַיָּם. וּמַהוּ שֶׁאָמְרוּ ״לְאַלְפֵי רְבָבָה״? לָמֶ״ד שֶׁל ״לְאַלְפֵי״ מַה טִּיבָהּ? אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכֶּה לְהֵיטִיב וְלִגְמֹל חֶסֶד לְאַלְפֵי רְבָבָה, כִּי יִהְיֶה רַב חֵילֵךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ לָךְ אוֹהֲבִים רַבִּים, וּבְסִבָּה זוֹ יִירַשׁ זַרְעֵךְ אֶת שַׁעַר אוֹיְבָיו, כִּי רַבִּים יַעַמְדוּ בְּעֶזְרָתֵךְ כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁדֶּרֶךְ עֵצָה אָמְרוּ לָהּ כֵּן, וּבָזֶה מְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן ״הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה״. וּמִדְּנָקַט לְשׁוֹן ״וְיִירַשׁ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאָמְרוּ לָהּ אַל תִּדְאֲגִי עַל הַהוֹצָאָה, אֶלָּא ״שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמַּיִם״ לְאַלְפֵי רְבָבָה אֲנָשִׁים, וְסוֹף תְּקַבֵּל יְרֻשָּׁה בְּשַׁעַר שׂוֹנְאַיִךְ פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם, כִּי יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד.
אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ אַתְּ, פֵּרוּשׁ: אַחַר שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר אַבְרָהָם שֶׁאַלְפֵי רְבָבָה יֵצְאוּ מִיִּצְחָק, יְהִי רָצוֹן שֶׁיֵּצְאוּ מִמֵּךְ. וְיוֹתֵר הָיָה טוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָקוּם, וְהָבֵן כִּי כָל חֵלֶק הָרַע יִשְׂנָא חֵלֶק הַטּוֹב, וְלוּ יִהְיֶה בְּנוֹ וּבִתּוֹ.
