וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב׃

מבוא באר לחי רואי. שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא הָגָר לְאַבְרָהָם אָבִיו שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה (בראשית רבה):

יושב בארץ הנגב. קָרוֹב לְאוֹתוֹ בְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר (בראשית כ') וְשָׁם הָיָה הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד (שם ט"ז):

וְיִצְחָק אָתָא מִמֵּתוֹהִי (נ''י עַל בְּמֵיתוֹהִי) מִבֵּירָא דְמַלְאָךְ קַיָּמָא אִתְחֲזֵי עֲלַהּ וְהוּא יָתֵב בַּאֲרַע דָּרוֹמָא

בא מבוא. שם מקום יקרא בב' שמות וי"א בא מבוא מבפנים וכן יפרשו "סוגר כל בית מבוא" (ישעי' כד י) והישר בעיני שהוא שם הפועל, וכן טעמו, בא מבוא באר לחי:

והוא יושב. כי בימים ההם שם היה דר והוא בפאת נגב מארץ ישראל:

בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי יֹאמַר כִּי יִצְחָק בָּא עַתָּה מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי, שֶׁשָּׁב מִבְּאֵר לַחַי שֶׁבָּא שָׁמָּה, שֶׁאִלּוּ אָמַר "בָּא מִבְּאֵר לַחַי רֹאִי" הָיָה נִרְאֶה שֶׁהָיָה דָּר שָׁם, וּלְכָךְ הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כִּי הוּא שָׁב לְעִירוֹ מִבִּיאָתוֹ שֶׁבָּא אֶל בְּאֵר לַחַי רֹאִי לְפִי שָׁעָה, כִּי הוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְחוֹזֵר לְעִירוֹ. וְיִתָּכֵן בַּעֲבוּר הֱיוֹת "מִבּוֹא" מָקוֹר, שֶׁהָיָה יִצְחָק הוֹלֵךְ תָּמִיד אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, כִּי הוּא לוֹ מְקוֹם תְּפִלָּה בַּעֲבוּר הֵרָאוֹת שָׁם הַמַּלְאָךְ, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב קָרוֹב מִשָּׁם, וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ד:ס"ב) אֲתָא מִמֵּתוֹהִי, וְעַל דַּעְתּוֹ הוּא בְּאֵר שֶׁבַע, שֶׁתִּרְגֵּם "בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר" (בראשית כ':א') וּ"בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד" (בראשית ט"ז:י"ד) "רְקַם וְחַגְרָא", וְאִם כֵּן הַמָּקוֹם הַהוּא מְקוֹם אֵשֶׁל אַבְרָהָם, רָאוּי לִתְפִלָּה. וְהִנֵּה יִצְחָק בָּא מִן הַבְּאֵר הַהִיא אֶל עִיר אַחֶרֶת אֲשֶׁר הָיְתָה בְּדֶרֶךְ עִירוֹ, וְיָצָא לִפְנוֹת עֶרֶב לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה עִם רֵעָיו וְאוֹהֲבָיו אֲשֶׁר שָׁם, וּמָצָא אֶת הָעֶבֶד וְרִבְקָה, וְהָלְכוּ כֻּלָּם יַחְדָּו אֶל עִירוֹ וַיְבִיאֶהָ הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ:

ויצחק בא מבוא - כמו: באכה סדומה. ויצחק באותו היום שבא העבד בא מבארה של באר לחי רואי,

שהרי יצחק יושב בארץ הנגב ששם באר לחי ראי, כדכתיב: על העין בדרך שור. וכתיב: ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור. ולפי שבא משם ביום ההוא ולא היה יודע מה היו עושים פועלים שלו. והיו נוטעים גנות ופרדסים.

בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי. לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁמְעָה תְּפִלַּת שִׁפְחָתוֹ, וְקוֹדֶם שֶׁהִתְפַּלֵּל כְּבָר נִשְׁלַם עִנְיָנוֹ בְּחָרָן וְקָרְבָה אִשְׁתּוֹ לָבוֹא, עַל דֶּרֶךְ "טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה" (ישעיהו סה:כד).

וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. אָמְנָם וְיִצְחָק הָיָה יוֹשֵׁב בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל בְּאֵר לַחַי רֹאִי, וְלֹא הָלַךְ שָׁם אָז לִקְבּוֹעַ דִּירָתוֹ:

בא מבא באר לחי ראי לא בא מבאר לחי רואי, אלא מגבולו כמו מלבא חמת בואך אשורה והרי הוא כאלו כתוב מן בא, ובא הוא שם כניסת העיר כמו הראנו נא מבוא העיר והמ״‎ם במבוא כמו מ״‎ם של מתום שהוא כמו תום.