בְּרֵאשִׁית כ״ה · כ״א

וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

במילים פשוטות

יצחק העתיר והתפלל אל ה' לנוכח אשתו שהייתה עקרה, וה' נעתר לו ורבקה הרתה. רש״י מבאר שלשון ״ויעתר״ עניינה הרבה והפציר בתפילה, ו״ויעתר לו״ - נתפצר ונתפייס ונתרצה לו הקדוש ברוך הוא, ומוסיף שכל לשון עתר עניינה הפצרה וריבוי. אבן עזרא מדקדק שהמילה ״ויעתר״ הראשונה מבניין הקל, והשנייה מבניין נפעל שעניינה שהתרצה ה' לתפילתו. הכתוב מלמד שגם יצחק ורבקה נפקדו רק לאחר תפילה מרובה, כדרך האמהות והאבות שהיו עקרים, ושהתפילה עמדה נוכח שניהם. מתוך תפילתו הנמרצת של יצחק זכתה רבקה סוף סוף להיפקד ולהרות, ומכאן יתגלגל סיפור לידת התאומים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויעתר. הִרְבָּה וְהִפְצִיר בִּתְפִלָּה:

ויעתר לו. נִתְפַּצֵּר וְנִתְפַּיֵּס וְנִתְפַּתָּה לוֹ. וְאוֹמֵר אֲנִי, כָּל לְשׁוֹן עֶתֶר לְשׁוֹן הַפְצָרָה וְרִבּוּי הוּא, וְכֵן וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת (יחז' ח') - מַרְבִּית עֲלִיַּת הֶעָשָׁן, וְכֵן וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם (שם ל"ה), וְכֵן וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא (משלי כ"ז) - דּוֹמוֹת לִמְרֻבּוֹת וְהִנָּם לְמַשָּׂא; אנקרי"שרא בלע"ז:

לנכח אשתו. זֶה עוֹמֵד בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֵּל וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֶּלֶת:

ויעתר לו. לוֹ וְלֹא לָהּ, שֶׁאֵין דּוֹמָה תְפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע, לְפִיכָךְ לוֹ וְלֹא לָהּ (יבמות ס"ד):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְצַלִּי יִצְחָק קֳדָם יְיָ לָקֳבֵל אִתְּתֵהּ אֲרֵי עֲקָרָה הִיא וְקַבֵּל צְלוֹתֵהּ יְיָ וְעַדִּיאַת רִבְקָה אִתְּתֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויעתר. מבנין הקל, כי "העתירו אל ה'" (שמות ח ד) מהכבד וטעמו שרצה ה' בדבריהם:

ויעתר. ויתרצה מבנין נפעל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויעתר - רבוי דברים, כדכתיב: העתרתם עלי דבריכם.

לנכח - בשביל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהֻבְטַח עַל הַזֶּרַע שֶׁיִּירַשׁ, הִתְפַּלֵּל לָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אוֹתוֹ הַזֶּרַע מִזֹּאת הַהֲגוּנָה הַנִּצֶּבֶת נִכְחוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויעתר יצחק פרש״‎י הרבה והפציר בתפלה ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה. וא״‎ת מאי אשמעינן פרש״‎י לומר ואומר אני כל עתר לשון הפצרה. אלא י״‎ל בתחלה פרש״‎י מה שקבל מרבותיו דדוקא ויעתר הם לשון הפצרה ורבוי ואח״‎כ פירש הוא דעתו דאפילו כל לשון עתר הוא לשון הפצרה ורבוי.

לנכח אשתו לתקנת אשתו, כמו נכח ה׳‎ דרככם שתרגומו אתקן ארחתהון. אבל בשבילו לא היה מתפלל שהרי יודע היה שאינו עקור כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע.

כי עקרה היא מפני מה נתעקרה רבקה שלא יאמרו האומות תפלתנו שהתפללנו על אחותנו את היי לאלפי רבבה עשתה פירות אלא ויעתר יצחק, ויעתר לו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֵּעָתֶר לוֹ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ״וַיֵּדַע יִצְחָק אֶת״ וְגוֹ׳, כְּאָמְרוֹ (בראשית ד:א) ״וְהָאָדָם יָדַע״, (שמואל א א:יט) ״וַיֵּדַע אֶלְקָנָה״ וְגוֹ׳, אוּלַי שֶׁהָיְתָה הַתְּפִלָּה אַחַר שֶׁיָּדַע (ברכות ס.) תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ס.) שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ, וְזוֹ הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל יִצְחָק.

מקור: ספריא · נחלת הכלל