בְּרֵאשִׁית כ״ה · כ״ד

וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃

במילים פשוטות

מלאו ימי רבקה ללדת, והנה תאומים בבטנה. רש״י מדייק בלשון ״וימלאו ימיה״ ומשווה לתמר, שבה נאמר ״ויהי בעת לדתה״ מפני שלא מלאו ימיה וילדה לשבעה חודשים. עוד הוא מעיר שכאן נכתב ״תומם״ חסר, ואילו בתמר ״תאומים״ מלא, לפי ששם היו שניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע. אבן עזרא מבאר את חסרון האל״ף במילה ״תומם״ מבחינת הדקדוק. הכתוב מדגיש שרבקה השלימה את ימי הריונה, ומרמז כבר בכתיב החסר על ההבדל שבין שני התאומים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וימלאו ימיה. אֲבָל בְּתָמָר כְּתִיב וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ (בראשית ל״ח:כ״ז), שֶׁלֹּא מָלְאוּ יָמֶיהָ, כִּי לְז' חֳדָשִׁים יְלָדָתַם:

והנה תומם. חָסֵר, וּבְתָמָר תְּאוֹמִים מָלֵא, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם צַדִּיקִים; אֲבָל כָּאן אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּשְׁלִימוּ יוֹמָהָא לְמֵילָד וְהָא תְיוּמִין בִּמְעָהָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

תומים. בחסרון אל"ף השרש, כמו "אם לא שריתך לטוב" (ירמי' טו יא), שפירושו נתתי שאריתך לטוב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

והנה תומים - בכל דבר חידוש רגיל לומר כן. וכן: ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד עתה היה סבור שהיא רחל. וכן: ויקץ פרעה והנה חלום כי לא היה סבור שהיה חלום, עד שניער משנתו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְהִנֵּה תוֹמִים בְּבִטְנָהּ. קוֹדֶם שֶׁנּוֹלְדוּ הִכִּירוּ הַנִּצָּבוֹת שֶׁהֵם תְּאוֹמִים, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנּוֹלַד הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וְהָיָה רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה לֵידָתוֹ יוֹתֵר קָשָׁה מִלֵּידַת הֶחָלָק וּמְאוּחֶרֶת מִמֶּנָּה, קָרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו בְּאָמְרָם שֶׁאָחִיו הַנִּשְׁאָר עָשָׂה זֶה שֶׁדָּחָה אוֹתוֹ בֶּעָשׂוּי לַחוּץ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והנה תומם חסר יו״‎ד שהרי כל התאומים דומים זה לזה אבל כאן האחד איש שעיר והאחד איש חלק. עשו נולד ערל ויעקב נולד מהול. האחד אדמוני והאחד יפה. עשו חזיר ויעקב שה. א״‎כ למה נולדו תאומים לפי שאין קש בלא תבואה ואין תבואה בלא קש שנאמר ובית עשו לקש. וכתיב קדש ישראל לה׳‎ ראשית תבואתו ועל יעקב לבדו נאמר והנה תאומים בבטנה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל