וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. כִּי יַד מֶמְשַׁלְתּוֹ לֹא יִהְיֶה לּוֹ מִיָּד בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ, כִּי אִם בַּסּוֹף בְּבוֹאוֹ בַּיָּמִים, כְּהוֹרָאַת שֵׁם ״עָקֵב״ הַמּוֹרֶה עַל הַסּוֹף. כָּךְ הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי נִקְנֶה בְּיוֹתֵר בְּסוֹף יְמֵי חֶלְדּוֹ שֶׁל הָאָדָם, כִּי ״סוֹף כָּל דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע״ (קהלת יב, יג), וְזִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מוֹסִיפִין חָכְמָה. אֲבָל בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ אֵין בּוֹ רֹשֶׁם כְּלָל מִן אוֹתוֹ שְׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי, וְאִם כֵּן מֻכְרָח הַדָּבָר לוֹמַר שֶׁאֵין שָׂכָר לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי עִקַּר זְמַן קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת הוּא בִּימֵי הַזִּקְנָה, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב לְשַׁעֲרֵי מָוֶת, כִּי אָז שִׂכְלוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר. וְאֵימָתַי יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ? כִּי יְמֵי הַזִּקְנָה אֵינָן מוּכָנִים לְקַבָּלַת הַשָּׂכָר, כִּי כְּבָר בָּטְלוּ אֶצְלוֹ כָּל הַחֲמָדוֹת, ״וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה״ (קהלת יב, ה). אִם כֵּן עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיַּד הַשְּׁלֵמִים אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, דְּהַיְנוּ סוֹף מֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל עֵשָׂו.
וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. זֶה הָיָה סִימָן שֶׁלֶּעָתִיד יְבַזֶּה עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה כְּדָבָר שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו וּמְבַזֶּה אוֹתוֹ, וּבְאוֹתוֹ עָקֵב יֶאֱחֹז יַעֲקֹב, ר״ל מַה שֶּׁעֵשָׂו דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו יֶאֱחֹז בּוֹ יַעֲקֹב. וְכֵן כָּל הַמִּצְוֹת קַלּוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם דָּשִׁים בְּעִקְּבֵיהֶם וְהַשָּׂטָן מוֹנֶה עֲלֵיהֶם, יֶאֱחֹז בָּהֶם יַעֲקֹב וִיקַיְּמֵם. וּלְשׁוֹן ״עָקֵב״ מְשַׁמֵּשׁ גַּם לְשׁוֹן עָקְבָה וּמִרְמָה, לוֹמַר לְךָ שֶׁיַּעֲקֹב תָּפַס עָלָיו מִצַּד הֱיוֹת עֵשָׂו רַמַּאי וְצַיָּד וְכָל מַעֲשָׂיו בְּעָקְבָה וּמִרְמָה, עַל כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת בְּכוֹר, כִּי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת. עַל כֵּן אֲחָזוֹ יַעֲקֹב בַּעֲקֵבָיו לְעַכֵּב עַל יָדוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁיַּעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לַלֵּדָה כוּ׳. וּמִטַּעַם זֶה אֲחָזוֹ דַּוְקָא בַּעֲקֵבָיו, כִּי ״אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה׳ רְמִיָּה״ (ירמיהו מח:י) בִּרְמִיָּה וְעָקְבָה, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.
וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב. וּבְעֵשָׂו נֶאֱמַר ״וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו״ (בראשית כה:כה), כִּי רַבִּים קָרְאוּ לוֹ עֵשָׂו, לְפִי שֶׁהַדְּרָכִים הָרָעִים הֵם רַבִּים וְהַדֶּרֶךְ הַטּוֹב אֵינוֹ כִּי אִם אֶחָד, עַל כֵּן הָיוּ רַבִּים אֲשֶׁר הִסְכִּימוּ עַל שְׁמוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אָמְנָם עַל יַעֲקֹב לֹא יַסְכִּימוּ כִּי אִם יְחִידֵי הַדּוֹר וְאַנְשֵׁי סְגֻלָּה, וּבְנֵי עֲלִיָּה מוּעָטִים הֵם. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי שֵׁם עֵשָׂו מוֹרֶה עַל קִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנַּעֲשׂוּ וְנִגְמְרוּ מִיָּד בְּלֵידָתוֹ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה (בראשית כה:כה:ב). וְשֵׁם יַעֲקֹב מוֹרֶה עַל הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִי הַנִּקְנֶה בַּסּוֹף, עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּעֵשָׂו ״וַיִּקְרְאוּ״ וּבְיַעֲקֹב ״וַיִּקְרָא״, וְקַל לְהָבִין.
