וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃

אבימלך אמר ליצחק ״לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד״. הספורנו מבאר ״כי עצמת ממנו״ - שתוכל בעושרך להתקומם עלינו, כלומר מחמת גודל כוחו חששו הפלשתים ממנו. חזקוני מוסיף טעם: אמרו ארצותינו אינן מתברכות מפני גזרת הרעב, וארצו של זה שבאה לו מנחלת אבותיו מתברכת מאה שערים, ונתכוונו שילך יצחק וארצו תישאר בידם. הכתוב מספר שמתוך קנאה וחשש מכוחו של יצחק, ביקש ממנו אבימלך לעזוב את המקום. בקשה זו מוציאה את יצחק מגרר ומובילה אותו לחפור בארות במקומות חדשים.