בְּרֵאשִׁית כ״ו · ב׳

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

במילים פשוטות

ה' נראה אל יצחק ואמר לו ״אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך״. רש״י מבאר שהיה בדעתו של יצחק לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב, ואמר לו הקדוש ברוך הוא אל תרד, שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך. הרמב״ן מדייק בלשון, ומבאר שאין הכוונה שיאמר לו בבת אחת ״שכון בארץ״ ו״גור בארץ הזאת״, אלא הפירוש: אל תרד מצרימה ושכון כל ימיך בארץ שאומר אליך בכל פעם. יצחק מצטווה שלא לצאת מארץ ישראל, מפני קדושתו.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אל תרד מצרימה. שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, כְּמוֹ שֶׁיָּרַד אָבִיו בִּימֵי הָרָעָב; אָמַר לוֹ: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שֶׁאַתָּה עוֹלָה תְמִימָה, וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַאי לְךָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִתְגְּלִי לֵהּ יְיָ וַאֲמַר לָא תֵחוֹת לְמִצְרָיִם שְׁרֵי בְאַרְעָא דִּי אֵימַר לָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ אֵין טַעַם שֶׁיֹּאמַר בְּבַת אַחַת "שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת", אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ אַל תֵּרֵד מִצְרַיְמָה וּשְׁכֹן כָּל יָמֶיךָ בָּאָרֶץ שֶׁאֹמַר אֵלֶיךָ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, עַל פִּי ה' תִּסַּע וְעַל פִּי ה' תַּחֲנֶה, וְגוּר עַתָּה בָּאָרֶץ הַזֹּאת בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אוֹתָהּ, כְּדִכְתִיב (יהושע יג ג) "לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים". וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "וַיֵּרָא אֵלָיו" מֻקְדָּם, כִּי קֹדֶם צֵאתוֹ מִמְּקוֹמוֹ נֶאֱמַר לוֹ אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, בִּהְיוֹתְךָ שָׁם, וְגוּר עַתָּה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר תִּכְלֹל עַמִּים רַבִּים וַאֲרָצוֹת רַבּוֹת, כִּי אֲנִי מְצַוְּךָ עַתָּה שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, כִּי כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל אֶתֵּן לְזַרְעֲךָ. וְהִנֵּה נָסַע מִמְּקוֹמוֹ מִפְּנֵי הָרָעָב לָלֶכֶת בְּכָל אַרְצוֹת כְּנַעַן לִשְׁכּוֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלָיו, וּבְבֹאוֹ לִגְרָר אָמַר לוֹ כָּאן תֵּשֵׁב, וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁלֹּא עָבַר עַל מִצְוַת הַשֵּׁם. וְכֵן "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ב:ב') כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (שם פסוק ט):

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה. אַל יַשִּׂיאֲךָ לָלֶכֶת שָׁם חֶסְרוֹן הַמִּרְעֶה פֹּה, כְּעִנְיַן "כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ וְכוּ'" (בראשית מז:ד):

שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. עֲשֵׂה מִשְׁכְּנוֹת רוֹעִים לְמִקְנְךָ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בְּעַצְמוֹ שֶׁאֹמַר אֵלֶיךָ לָגוּר בּוֹ, כִּי בּוֹ יַצְלִיחַ גַּם מִקְנְךָ. וְזֶה כִּי אָמְנָם הַסִּבָּה שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לָצֵאת הָיְתָה בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן הַמִּרְעֶה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

שְׁכוֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר מִיָּד ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״, וְאִם כֵּן מַהוּ זֶה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״, מַשְׁמָע לְאַחַר זְמַן אוֹמַר אֵלֶיךָ בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ תִּשְׁכּוֹן, וּמִיָּד וְתֵכֶף אָמַר לוֹ אֵיזֶה אֶרֶץ הוּא, וְהוּא דָּבָר תָּמוּהַ בַּפָּסוּק. וְהַקָּרוֹב בְּעֵינַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ הֲלִיכַת חוּץ לָאָרֶץ, לְפִי שֶׁשָּׁם אֵין מָקוֹם לְגִלּוּי הַשְּׁכִינָה, וְאִם כֵּן לֹא יוּכַל לֵאמֹר אֵלָיו שָׁם בִּנְבוּאָה אֵיזֶה דָּבָר לְפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה. לְפִיכָךְ ״שְׁכוֹן בָּאָרֶץ״ אֲשֶׁר שָׁם גִּלּוּי שְׁכִינָתִי, וְשָׁם ״אֹמַר אֵלֶיךָ״ בְּעֵת אֲשֶׁר אֶרְצֶה לֵאמֹר לְךָ אֵיזֶה דָּבָר נְבוּאָה. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁאָמַר מִתְּחִלָּה ״שְׁכוֹן בָּאָרֶץ״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״גּוּר בָּאָרֶץ״, כִּי ״שְׁכוֹן״ מַשְׁמָע יוֹתֵר דִּירַת קֶבַע מִן ״גּוּר״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן גֵּרוּת, לְפִי שֶׁמִּצַּד קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִית בָּאָרֶץ הַזֹּאת תִּשְׁכּוֹן בָּהּ כְּתוֹשָׁב, אֲבָל מִצַּד קְנִיַּת הַבְּרָכוֹת הַגּוּפָנִית תִּהְיֶה בוֹ כְּגֵר. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״ וְגוֹ׳, כִּי כָל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחֲרָיו מְדַבֵּר בְּיִיעוּדֵי הַגּוּפָנִיּוּת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם״ (בראשית כג:ד) - גֵּר מִצַּד, וְתוֹשָׁב מִצַּד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן לוֹמַר סְתָם לְקַבֵּל עָלָיו אִמְרֵי קָדוֹשׁ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלָיו, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הֵפֶךְ רְצוֹנוֹ, וְלִטּוֹל שָׂכָר עַל הַדָּבָר, כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת יְדִידָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב:א) ״אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, וְסָמוּךְ הִזְכִּירָהּ לוֹ דִּכְתִיב (בראשית יב:ה) ״לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנָעַן״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל