בְּרֵאשִׁית כ״ו · ל״ב

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃

במילים פשוטות

באותו יום באו עבדי יצחק והגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו, ואמרו ״מצאנו מים״. הרמב״ן מבאר שזו הבאר האמורה למעלה ״ויכרו שם עבדי יצחק באר״, כי החלו לחפור אותה ובא אבימלך אליו בימים ההם, ועתה הודיעו לו שמצאו מים. הכתוב מספר שביום כריתת הברית עצמו נתבשר יצחק שנמצאו מים בבאר שחפרו עבדיו. צירוף הבשורה ליום הברית מבליט את הצלחתו וברכתו של יצחק, ומוביל לקריאת שם הבאר ״שבעה״ ולשמו של המקום ״באר שבע״, בפסוק הבא.
מבוסס על רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה בְּיוֹמָא הַהוּא וַאֲתוֹ עַבְדֵי יִצְחָק וְחַוִּיאוּ לֵהּ עַל עֵיסַק בֵּירָא דִּי חֲפָרוּ וַאֲמָרוּ לֵהּ אַשְׁכַּחְנָא מַיָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיָּבוֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ הוּא הָאָמוּר בּוֹ לְמַעְלָה (בראשית כ"ו:כ"ה) "וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר", כִּי הֵחֵלּוּ לַחְפֹּר אוֹתוֹ וּבָא אֲבִימֶלֶךְ אֵלָיו בַּיָּמִים הָהֵם, וּבְיוֹם הַבְּרִית בְּלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ בִּשְּׂרוּהוּ כִּי מָצְאוּ מַיִם. וְקָרוֹב לִי שֶׁהוּא הַבְּאֵר שֶׁכָּרָה אַבְרָהָם וְנָתַן לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת לְעֵדָה (בראשית כ"א:ל'), כִּי סִתְּמוּהוּ פְּלִשְׁתִּים עִם הָאֲחֵרִים, וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אוֹתוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ גַּם הוּא שֵׁם כַּשֵּׁם אֲשֶׁר קָרָא לוֹ אָבִיו, וְעַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַל שֵׁם הַבְּאֵר אֲשֶׁר קְרָאוּהוּ כֵן הָאָב וְהַבֵּן, כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. וְהַבְּאֵר הַזֹּאת לָהֶם תִּרְמֹז עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה, וּפְלִשְׁתִּים סִתְּמוּהוּ בְּהִלָּקַח הָאָרוֹן (שמואל א ד יא), וְחָזַר וַחֲפָרוֹ כִּי כֵן הֵשִׁיבוּ הָאָרוֹן עִם הַדּוֹרוֹן לֵאלֹהִים (שם ו יא):

מקור: ספריא · CC BY