אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃

ימשני. כְּמוֹ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם:

מָאִים יְמֻשִּׁנַּנִי אַבָּא וְאֵהֵי בְעֵינוֹהִי כְּמִתְלָעָב וְאֵהֵי מַיְתֵי (נ''י וָאֱהִי מַיְתֵי) עֲלַי לְוָטִין וְלָא בִרְכָן

ימושני. כמו יסובני מבעלי הכפל,:

כמתעתע. כפול מגזרת תועה כאיש שמתעה אחר:

אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי אֵין הַטַּעַם שֶׁיְּמֻשֵּׁהוּ לְהַכִּיר אוֹתוֹ, אֲבָל אָמַר אוּלַי יְקָרֵב אוֹתִי אֶל עַצְמוֹ לְנַשֵּׁק לִי אוֹ לָשׂוּם יָדוֹ עַל פָּנַי כְּדֶרֶךְ חִבַּת הָאָב עַל בְּנוֹ, וְיִמְצָא בַּמִּשּׁוּשׁ שֶׁאֲנִי חָלָק. וַאֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ לֹא פָּחַד מֵהֶכֵּר הַקּוֹל, וְכָל בְּנֵי אָדָם נִכָּרִים בְּקוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (גיטין כג) הֵיאַךְ סוֹמֵא מֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ וְהֵיאַךְ בְּנֵי אָדָם מֻתָּרִין בִּנְשׁוֹתֵיהֶן בַּלַּיְלָה, אֶלָּא בִּטְבִיעוּת עֵינָא דְּקָלָא, וְאִם סְתָם בְּנֵי אָדָם מַכִּירִין כֵּן, מָה יִהְיֶה בְּיִצְחָק הֶחָכָם וְהַבָּקִי לְהַכִּיר בֵּין בָּנָיו שֶׁתִּהְיֶה לוֹ בֶּאֱמֶת טְבִיעוּת בַּקּוֹל. אוּלַי הָיוּ הָאַחִים הָאֵלֶּה דּוֹמִים בְּקוֹלָם, וּלְכָךְ אָמְרוּ (ב"ר סה יט) כִּי "הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב", דְּבָרָיו שֶׁמְּדַבֵּר בְּלָשׁוֹן רַכָּה וּמַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם. אוֹ שֶׁהָיָה מְשַׁנֶּה קוֹלוֹ לְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן אָחִיו, כִּי יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת כֵּן:

ימשני אבי - מן: ממשש בצהרים. כמו: יסבוהו ערבי נחל, מן סבב, דגש תחת אות החסרה.

וְלֹא בְרָכָה. אִם אוּלַי יְאַצֵּל לִי בְּרָכָה, לֹא יְבָרְכֵנִי אִם אַטְעֵהוּ.

והבאתי עלי קללה ולא ברכה ע״‎כ אני [איני] אומר לו אני עשו דבלאו הכי לא יאמין לי ואם ימושני יכירני ויקללני לפי שכזבתי לו.