בְּרֵאשִׁית כ״ז · כ״ט

יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים (וישתחו) [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃

במילים פשוטות

יצחק מוסיף ומברך שעמים יעבדו את בנו ולאומים ישתחוו לו, שיהיה גביר לאחיו ובני אמו ישתחוו לו, ושמקלליו יהיו ארורים ומברכיו ברוכים. רש״י מסביר שיעקב אמר לימים ליהודה ״בני אביך״, מפני שהיו לו בנים מכמה אמהות, ואילו כאן, שיצחק נשא רק אישה אחת, נאמר ״בני אמך״. אבן עזרא מבאר ש״לאחיך״ מכוון לבני הפילגשים, ו״בני אמך״ לעשו ובניו, ושהביטוי ״אורריך ארור״ מוסב על כל אחד ואחד מן המקללים. אונקלוס מתרגם ״הוה גביר״ - הוי רב, היה שר. הפסוק מוסיף לברכת השפע גם ברכת שלטון ומעמד: שררה על העמים ועל האחים, והגנה מפני מקללים - שלמה של הבכורה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בני אמך. וְיַעֲקֹב אָמַר לִיהוּדָה בְּנֵי אָבִיךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים מִכַּמָּה אִמָּהוֹת, וְכָאן, שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת, אוֹמֵר בְּנֵי אִמֶּךָ (בראשית רבה):

ארריך ארור ומברכיך ברוך. וּבְבִלְעָם הוּא אוֹמֵר מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר? הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּתָם יִסּוּרִים וְסוֹפָן שַׁלְוָה וְאוֹרְרֵיהֶם וּמְצָעֲרֵיהֶם קוֹדְמִים לִמְבָרְכֵיהֶם, לְפִיכָךְ יִצְחָק הִקְדִּים קִלְלַת אוֹרְרִים לְבִרְכַת מְבָרְכִים; הָרְשָׁעִים תְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, לְפִיכָךְ בִּלְעָם הִקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה (בראשית רבה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

יִפְלְחֻנָּךְ עַמְמִין וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן לָךְ מַלְכְּוָן הֱוֵי רַב לְאַחָיךְ וְיִסְגְּדוּן לָךְ בְּנֵי אִמָּךְ מְלַטְטָיךְ יְהוֹן לִיטִין וּמְבָרֲכָיךְ יְהוֹן בְּרִיכִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לאחיך. בני הפילגשים:

בני אמך. עשו ובניו:

אורריך ארור. כל אחד מאורריך וכן "וצדיקים ככפיר יבטח" (משלי כח א) ורבים ככה, וכן ומברכיך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ וּבְבִלְעָם הוּא אוֹמֵר (במדבר כד ט) "מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר", הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה וְאוֹרְרֵיהֶן קוֹדְמִין לִמְבָרְכֵיהֶן, וְהָרְשָׁעִים תְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, לְפִיכָךְ הִקְדִּים בִּלְעָם בְּרָכָה לִקְלָלָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ז:כ"ט) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס"ו:ד'). וְאִם כֵּן, לָמָּה אָמַר הקב"ה לְאַבְרָהָם (בראשית י"ב:ג') "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר", וְזֶה אֵינֶנּוּ קָשֶׁה, כִּי חָזַר שָׁם "וְנִבְרְכוּ בְךָ", וְהִנֵּה הַבְּרָכָה בָּרֹאשׁ וּבַסּוֹף. אוֹ בַּעֲבוּר מָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שָׁם דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְרַבִּים, כִּי הַכֹּל יְבָרְכוּהוּ וְהַיָּחִיד אֲשֶׁר יְקַלֵּל אוֹתוֹ יוּאָר:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

בני אמך - אבל ביעקב שהיו לו נשים הרבה, כתוב בו: וישתחוו לך בני אביך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים. שֶׁגַּם הַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁלֹּא יַעַבְדוּךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, שֶׁתִּהְיֶה עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ:

הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ. כִּי חָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה טוֹב לְיַעֲקֹב שֶׁתַּסְפִּיק לוֹ נַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשֶׁיִּחְיֶה בָּהּ עִם אֵיזֶה שִׁעְבּוּד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרֹד נַפְשׁוֹ מְאֹד בְּעִנְיָנֵי גַשְׁמִיִּים וְהַבְלֵי הַנִּפְסָדִים, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְזַרְעוֹ אַחַר כָּךְ כְּאָמְרוֹ (עמוס ו:ח) "מְתָאֵב אֲנִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב", וְשֶׁיִּהְיֶה טוֹב לוֹ שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁעְבָּד תַּחַת אָחִיו, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין יז) "אִי בְּטוּלָךְ אִי בְּטוּלָא דְּבַר עֵשָׂו", מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה רְאוּיָה לְיַעֲקֹב בִּלְבַד. לָכֵן בְּזֹאת הַבְּרָכָה שֶׁחָשַׁב לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו לֹא הִזְכִּיר בִּרְכַּת אַבְרָהָם וְלֹא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר לְיַעֲקֹב כְּשֶׁהִכִּירוֹ וּבֵרְכוֹ.

אוֹרְרֶיךָ אָרוּר. כִּי אֲנָשִׁים רָעִים מְקַלְּלִים אֲדוֹנֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּ חֶפְצָם, וְלָכֵן הִזְהִיר מִזֶּה בְּאָמְרוֹ "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְכוּ'" (שמות כב:כז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וישתחו לך לאמים, וישתחו כתיב וישתחוו קרי. הוה גביר לאחיך הסכימה דעתו לדעת שגזר הקב״‎ה ורב יעבד צעיר.

[הוה גביר היה גביר, והוא לשון נתינה].

בני אמך אם היא תנשא עוד אחרי מותי.

ארריך ארור לפי הפשט יצחק היה סבור שהוא עשו ויודע שהוא שנוא ואעפ״‎י כן שהיה חסיד בעיניו מ״‎מ גברא אלמא הוא והיה מצוי ביערים, לפיכך הקדים קללתו לברכתו ואמר לשונו לשון רבים, אבל אברהם ידוע היה שהוא אהוב ולא יקללוהו רבים כתוב לשונו בל׳‎ יחיד ומקללך אאור.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ. וּבִלְעָם אָמַר הֵפֶךְ זֶה (במדבר כד:ט), וְכֵן נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם (בראשית יב:ג) ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אוֹרְרִים וּשְׁנֵי מִינֵי מְבָרְכִים. מִין אֶחָד הוּא הַמְקַלֵּל מַמָּשׁ אוֹ מְבָרֵךְ מַמָּשׁ, וּלְעוֹלָם כָּךְ הַמִּדָּה בַּצַּדִּיקִים, שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה. וְהִנֵּה כָּל מְבָרֵךְ מִסְתָּמָא הוּא מְבָרֵךְ בִּזְמַן שֶׁצְּרִיכִין לִבְרָכָה, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁהַיִּסּוּרִין מְצוּיִים, לְאַפּוּקֵי בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה אֵינָן צְרִיכִין לִבְרָכָה, כִּי כֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִלְעָם כְּשֶׁאָמַר ״אִם כֵּן אֲבָרְכֵם״, אָמַר לוֹ ״אֵינָם צְרִיכִין לְבִרְכָתְךָ כִּי בָרוּךְ הוּא״. וְכָל מְקַלֵּל מִסְתָּמָא הוּא מְקַלֵּל בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם, כִּי בִּזְמַן הַיִּסּוּרִים לָמָּה יוֹסִיף קְלָלָה. וּמִזֶּה הַמִּין נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם תְּחִלָּה ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, כִּי בַּהַתְחָלָה יִהְיוּ הַיִּסּוּרִין וְאָז תִּצְטָרֵךְ לַמְבָרְכִים, וְכָל מְבָרְכֶיךָ אֲבָרֵךְ אָנִי. וְאַחַר כָּךְ בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם יִתְקַנְּאוּ בְךָ רַבִּים וְיַחְשְׁבוּ לְקַלֶּלְךָ, וַאֲנִי אָאֹר אוֹתָם. וּמִזֶּה הַמִּין אָמַר בִּלְעָם ״מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר״.

אֲבָל אֹרְרֶיךָ שֶׁהִזְכִּיר כָּאן, אֵינוֹ מְדַבֵּר כְּלָל בַּמְּקַלְלִים בִּלְשׁוֹן קְלָלָה, אֶלָּא בַּמְּצַעֲרִים, וְכֵן פֵּרַשׁ רַשִׁ״י. וְזֶה מָצוּי בִּזְמַן הַיִּסּוּרִין בְּיוֹתֵר, עַל דֶּרֶךְ (שבת לב.) נָפַל תּוֹרָא חַדֵּד לְסַכִּינָא. כִּי נוֹסָף עַל הַיִּסּוּרִין יָבוֹאוּ לְצַעֶרְךָ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה לָהֶם לְנַחֶמְךָ, כִּי בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם בַּמֶּה יְצַעֲרוּ. וְכֵן מְבָרְכֶיךָ הַיְינוּ מְשַׂמְּחֶיךָ, וְזֶה מָצוּי בְּיוֹתֵר בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה שֶׁרַבִּים יִשְׂמְחוּ עִמְּךָ. וּמִכָּאן לָמַד רַשִׁ״י לְפָרֵשׁ אֹרְרֵיהֶם הַיְינוּ מְצַעֲרֵיהֶם, וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִקְשׁוּ הָרְאֵ״ם וְהָרַמְבַּ״ן, וְעַיֵּן בְּסִפְרֵיהֶם. אֲבָל לְפִי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ״י לֹא יִתְיַשֵּׁב כָּל זֶה, וַאֲנִי לֹא בָאתִי כִּי אִם לְתָרֵץ הַפְּסוּקִים. תֵּדַע שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי בִּלְעָם אָמַר (במדבר כג:י) ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״, וְאֵיךְ אָמַר (במדבר כד:ט) ״אֹרְרֶיךָ אָרוּר״ בַּסּוֹף, וְיִעֵד לָהֶם שֶׁסּוֹפָן יִסּוּרִין? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֹרְרֶיךָ מְדַבֵּר בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה שֶׁתִּהְיֶה בְּאַחֲרִית יְמֵיהֶם, וְעָלֶיהָ אָמַר ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״. אֲבָל לָרְשָׁעִים יִיעֵד הֵפֶךְ זֶה וְאָמַר (במדבר כד:כ) ״רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִעֵד גַּם כֵּן לְאַבְרָהָם שֶׁיִּהְיֶה רֵאשִׁיתוֹ מִצְעָר וְיִצְטָרֵךְ לִמְבָרְכִים, וְאַחֲרִיתוֹ יִשְׂגֶּא מְאֹד וְיָבוֹאוּ עָלָיו מְקַלְלִים וְלֹא יוּכְלוּ לוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

יַעַבְדוּךָ וגו׳. אוּלַי כִּי הַמֶּלֶךְ לֹא יַעֲלֶה מַס הַנּוֹגֵעַ לוֹ בֵּין הָעָם, וְכַדּוֹמֶה לָזֶה יִמָּצֵא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הַמְּלָכִים שֶׁבָּהֶם שֶׁהֵם בַּעֲלֵי תּוֹרָה פְּטוּרִים מֵהַמַּס (עזרא ז:כד). וּמַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ (בראשית כז:מ) ״וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד״ וְהוּא הָיָה מֶלֶךְ, חוֹזֵר אֶל בְּנֵי עֵשָׂו.

הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ. פֵּירוּשׁ, אָחִיו מַמָּשׁ לֹא יִהְיֶה לוֹ לְעֶבֶד, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה הוּא גְּבִיר לוֹ, אֲבָל הַבָּאִים אַחֲרָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ:

עוֹד יִרְצֶה שֶׁיִּהְיֶה הוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּאֶמְצָעוּת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, אָז יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בְּנֵי וְגוֹ׳, כִּי זוּלַת זֶה לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד אָח לְאָחִיו, וְלָזֶה תִּמְצָא כִּי בִּמְעַט הִתְרַשְּׁלוּת שֶׁהָיוּ מִתְרַשְּׁלִים יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדַת ה׳, תֵּכֶף וּמִיָּד (מלכים ב ח:כב) וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם:

אֹרְרֶיךָ וְגוֹ׳ וּמְבָרְכֶיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: אוֹרְרֶיךָ לֶעָתִיד אָרוּר הוּא מֵעַכְשָׁיו וְלֹא יָקוּם לְאָרֵר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ הוּא מִקּוֹדֶם כְּדֵי שֶׁתָּחוּל בִּרְכָתוֹ עָלֶיךָ.

וְטַעַם אָמְרוֹ ״מְבָרְכֶיךָ״ לְשׁוֹן רַבִּים וְלֹא בֵּרַךְ אֶלָּא לְאֶחָד, גַּם הִזְכִּיר מְאָרְרִים רַבִּים וְאָרוּר לְאֶחָד, נִתְכַּוֵּן לִשְׁלֹל חֵלֶק מֵהַמְאָרְרִים שֶׁאֵינוֹ אָרוּר, וְהוּא אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי (מלכים א יא:כט) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, לָזֶה אָמַר ״אָרוּר״ וְלֹא ״אֲרוּרִים״ כֻּלָּם, וּבַמְּבָרְכִים גַּם כֵּן יֵשׁ מֵהַמְּבָרְכִים שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל בָּרוּךְ, וְהוּא בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁהֲגַם שֶׁבֵּרַךְ לֹא יְבֹרַךְ, וְלָזֶה אָמַר ״מְבָרְכֶיךָ״ - יֵשׁ בָּהֶם חֵלֶק אֶחָד שֶׁהוּא בָּרוּךְ וְלֹא כֻּלָּם, לִשְׁלֹל הַנִּזְכָּר.

וְאָמַר וּמְבָרְכֶיךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לִרְמוֹז עַל מִין מְקַלֵּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּכְלַל בְּרָכָה, וְהוּא הַמְּכַוֵּן לְבָרֵךְ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם רַבָּנַן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי (מועד קטן ט:) ״תִּזְרַע וְלֹא תֶחְצַד״ וְכוּ׳, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב אוֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ פֵּרוּשׁ, וְאוֹתָם אוֹרְרֶיךָ אִם הֵם מְכַוְּנִים לִמְבָרְכֶיךָ - בָּרוּךְ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל