וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲבֻ֖ר תְּבָרְכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

עשו עושה גם הוא מטעמים, מביא לאביו ומבקש שיקום ויאכל מציד בנו כדי שנפשו תברכהו. חזקוני מסביר ש״יקם אבי״ נאמר מפני שיצחק היה מנמנם אחר אכילתו. הכלי יקר משווה בין לשון עשו ללשון יעקב: יעקב דיבר בלשון תחנונים ״קום נא שבה״, ודיבר עם אביו בלשון נוכח מכובדת, ואילו עשו לא אמר לו לקום מן המקום בלשון תחנונים. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ועשה גם הוא מטעמים והביא לאביו. הפסוק פותח את שובו של עשו עם המטעמים שהכין, בלי שידע שהברכה כבר ניתנה ליעקב. פנייתו לאביו, כפי שמעירים המפרשים, שונה בסגנונה מזו של יעקב, ומבליטה את ההבדל באופיים. מכאן תתגלגל ההתוודעות של יצחק לכך שכבר בירך את הבן הלא נכון.