וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרְכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃

ויחרד. כְּתַרְגּוּמוֹ וּתְוַהּ, לְשׁוֹן תְּמִיהָ. וּמִדְרָשׁוֹ רָאָה גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו:

מי אפוא. לָשׁוֹן לְעַצְמוֹ מְשַׁמֵּשׁ עִם כַּמָּה דְבָרִים; אֵיפֹה - אַיֵּה פֹה, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא הַצָּד צַיִד?

ואכל מכל. מִכָּל טְעָמִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִטְעֹם, טָעַמְתִּי בוֹ (בראשית רבה):

גם ברוך יהיה. שֶׁלֹּא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב לְאָבִיו לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, לְכָךְ הִסְכִּים וּבֵרְכוֹ מִדַּעְתּוֹ (בראשית רבה):

וּתְוָה יִצְחָק תִּוְהָא רַבָּא עַד לַחֲדָא וַאֲמַר מָן הוּא דֵּיכִי דְצָד צֵידָא וְאָעֵיל לִי וַאֲכָלִית מִכֹּלָּא עַד לָא תֵיעוֹל וּבָרֵכִתֵּהּ אַף בְּרִיךְ יְהֵי

מי אפוא. מי זה ואנה הוא שתי מלות

וי"ו ואברכהו קמוץ בעבור היותו פועל עבר ואלו היה בפתח גדול היה לעתיד:

בְּטֶרֶם תָּבֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה אֵין דֶּרֶךְ הֶחָרֵד חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וְצוֹעֵק "מִי הוּא אֲשֶׁר רִמַּנִי לְבָרֵךְ אוֹתוֹ" שֶׁיַּשְׁלִים צַעֲקָתוֹ לֵאמֹר מִיָּד "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה", אֲבָל הָיָה רָאוּי שֶׁיְּקַלְּלֵהוּ. וְעוֹד כִּי הָיָה עֵשָׂו צוֹעֵק עָלָיו לֵאמֹר "וְלָמָּה תְּבָרְכֵהוּ עַתָּה אָבִי", וְאֵיךְ יַאֲמִין עֵשָׂו כִּי בְּמִרְמָה הָיָה מִתְּחִלָּה בִּרְאוֹתוֹ כִּי עַתָּה יְבָרֵךְ אוֹתוֹ בִּרְצוֹנוֹ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהוּא לָשׁוֹן הוֹוֶה, יֹאמַר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד אֲשֶׁר הָיָה יָכוֹל לְרַמּוֹתִי שֶׁאֲבָרְכֵהוּ וְגַם שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּךְ עַל כָּל פָּנִים, כִּי יָדַעְתִּי כִּי בָּרוּךְ הוּא. אוֹ טַעְמוֹ וְגַם בָּרוּךְ יִהְיֶה עַל כָּרְחִי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לְהַעֲבִיר הַבְּרָכָה מִמֶּנּוּ, כִּי מֵאָז שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ יָדַע בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁחָלָה בִּרְכָתוֹ עָלָיו. וְזֶהוּ טַעַם הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר חָרַד, כִּי יָדַע שֶׁאִבֵּד בְּנוֹ הָאָהוּב לוֹ בִּרְכָתוֹ לְעוֹלָם. וְזֶה טַעַם "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה", כִּי אַחַר שֶׁאָמַר "מִי אֵפוֹא", נָתַן דַּעְתּוֹ שֶׁהַבָּא אֵלָיו הָיָה יַעֲקֹב, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁתָּחוּל הַבְּרָכָה רַק בְּזַרְעוֹ:

ויחרד יצחק - על שמצא שער בחלקת צוואריו של יעקב.

מי איפוא - תיקון לשון הוא, כמו איזו שבתלמוד אימא לי איזי, אַתְאוֹרֶש ב"ל.

גם ברוך יהיה - שמיהר לעובדני וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא הייתה מכרת בו שראוי לברכות.

מִי אֵיפוֹא הוּא? אִם כֵּן שֶׁאַתָּה עֵשָׂו, מִי הָיָה זֶה שֶׁהֵבִיא לִי צַיִד? כִּי אָמְנָם מִלַּת אֵיפוֹא כְּשֶׁתָּבֹא עִם אָלֶ"ף בְּסוֹף הַתֵּיבָה מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם אִם כֵּן, אֲבָל מִלַּת אֵיפֹה עִם הֵ"א בְּסוֹף מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם אַיֵּה, כְּמוֹ "אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (בראשית לז:טז).

גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. אִם כֵּן מִי הוּא שֶׁהֵבִיא לִי צַיִד בְּמִרְמָה וְעִם זֶה יִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּךְ? כִּי אָמְנָם הִרְגִּישׁ בְּבִרְכָתוֹ שֶׁחָלָה הַבְּרָכָה עַל הַמְבוֹרָךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל רַבִּי חֲנִינָא כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים (ברכות לד:).

ויחרד יצחק פרש״‎י ראה גיהנום פתוחה מתחתיו לפי שרצה לקלל את יעקב. וי״‎מ אמר יצחק אם אני טעיתי בין עשו ליעקב בזה אין אני חרד ואין לי תימה בדבר שהרי כהו עיני ולא הכרתי אותו. אבל על זאת אני חרד שאין דבר נסתר מעיני הקב״‎ה היאך הסכים להעביר הבכורה מן הגדול ונתנה לצעיר. [ואכל משפט לשון הקודש בהיות התנועה באות הבא אחר הוי״‎ו יפתחוהו].

גם ברוך יהיה שע״‎פ הדבור ברכתיו שהרי קנה הבכורה ממך ושורת הדין עשיתי. ד״‎א גם ברוך יהיה לפי שכבר אמרתי לו אורריך ארור ואם אקללהו אקלל את עצמי ולכך איני חפץ לקללו. וא״‎ת לא אקללהו ולא אברכהו כבר אמרתי לו מברכיך ברוך לכך אני מברכו שאני מברכך א״‎ע. ד״‎א גם ברוך יהיה מפי הקב״‎ה עתיד הוא להיות ברוך.

גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. מַאי קָמַשְׁמַע לָן, וְכִי הָיָה עֵשָׂו מְסֻפָּק בְּבִרְכָתוֹ? עַל כֵּן יֵשׁ לוֹמַר שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר ״אֹרְרֶיךָ אָרוּר״ (בראשית כז כט), הַיְינוּ אִם אַתָּה תְּקַלֵּל אֶת אֲחֵרִים אַסְכִּים עִמְּךָ בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה אָרוּר מִי שֶׁתְּאָרֵר אַתָּה, וְכֵן ״מְבָרְכֶיךָ״, אֶת מִי אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ אַתָּה אַסְכִּים לְבִרְכָתְךָ שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּךְ, כִּי מָסַר בְּיָדוֹ הַבְּרָכוֹת לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁיִּרְצֶה. וְעַל זֶה אָמַר יִצְחָק ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, שֶׁלֹּא זוֹ שֶׁאֲבָרְכֵהוּ כְּבָר, אֲפִלּוּ אָמַרְתִּי לוֹ ״וֶהְיֵה בְרָכָה״ (בראשית יב ב) וְנָתַתִּי בְּיָדוֹ לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁיִּרְצֶה, וְאַחַר שֶׁמָּסַרְתִּי הַבְּרָכוֹת בְּיָדוֹ אֵיךְ אֶקַּח מִיָּדוֹ מַה שֶּׁכְּבָר נָתַתִּי לוֹ? וּמַה מּוֹעִיל שֶׁאֲבָרֶכְךָ אִם הוּא לֹא יַסְכִּים עִמִּי? וּלְפִי זֶה ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״ מִלְּשׁוֹן ״וֶהְיֵה בְרָכָה״. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי מִן וָי״ו שֶׁל ״בָּרוּךְ״ שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ שֶׁהוּא יִהְיֶה מְבֹרָךְ, מָצִינוּ דֻּגְמָא לָזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לח:) אֵין נוֹתְנִין כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה כִּי אִם לְטוֹב עַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ט) ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ״, אַל תִּקְרֵי ״יְבֹרָךְ״ אֶלָּא ״יְבָרֵךְ״.

דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ אָמַר ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, שֶׁלֹּא יֹאמַר עֵשָׂו הֲלֹא אֵין בִּרְכַת יַעֲקֹב נִצְחִית, וְתוּכַל לְפָרֵשׁ דְּבָרֶיךָ שֶׁבִּרְכַת יַעֲקֹב תָּחוּל עַל זְמַן קָבוּעַ וְכִכְלוֹת זְמַנּוֹ יַתְחִילוּ בִּרְכוֹתָיו שֶׁל עֵשָׂו. עַל זֶה אָמַר ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, לֹא זוֹ שֶׁאֲבָרְכֵהוּ בַּהֹוֶה אֶלָּא ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר יִהְיֶה כֵן לְעוֹלָם, וְאִם כֵּן אֵין מָקוֹם לְבִרְכוֹתֶיךָ לָחוּל לֹא בַּהֹוֶה וְלֹא בֶּעָתִיד. וְעֵשָׂו אָמַר ״הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְרָכָה״ אַחֶרֶת בְּכַיּוֹצֵא בָהּ, וְכִי לֹא אֶפְשָׁר שֶׁיָּחוּלוּ שְׁנֵי הַבְּרָכוֹת כְּאֶחָד, וְהֵשִׁיב לוֹ ״הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ״, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְאִם כֵּן מַה יִתֵּן לוֹ. וּבַעֲבוּר הַפְצָרָתוֹ נָתַן מָקוֹם לָחוּל בִּרְכָתוֹ בְּאָמְרוֹ ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״ וְגוֹ׳.

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק וְגוֹ׳ גַּם בָּרוּךְ וְגוֹ׳. טַעַם שְׁנֵי דְּבָרִים הַפְכִּיִּים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, כִּי מִתְּחִלָּה חָרַד עַל הָרַמָּאוּת, וְאַחַר כָּךְ חָשׁ לְמַה שֶׁקָּדַם וְאָמַר בְּבִרְכָתוֹ ״אוֹרְרֶיךָ אָרוּר״ וּבֵרְכָהוּ. קוֹדֶם לֹא יָדַע מִי הוּא וְחָרַד וְחָשׁ לְאָדָם אַחֵר, וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר וְהִשְׂכִּיל כִּי הוּא יַעֲקֹב בֵּרַךְ אוֹתוֹ, כִּי הֵרִיחַ מֵרֵיחַ בְּגָדָיו וְיָדַע הֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין עֵשָׂו וְחָתַם עַל הַבְּרָכוֹת. גַּם חָשׁ לְמַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״אוֹרְרֶיךָ אָרוּר״ לָזֶה בֵּרְכָהוּ.