וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כׇּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃

הן גביר. בְּרָכָה זוֹ שְׁבִיעִית הִיא, וְהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ מַה תּוֹעֶלֶת לְךָ בַּבְּרָכָה? אִם תִּקְנֶה נְכָסִים, שֶׁלּוֹ הֵם, שֶׁהֲרֵי גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ:

ולכה אפא מה אעשה. אַיֵּה אֵיפֹא אֲבַקֵּשׁ מַה לַּעֲשׂוֹת לְךָ:

וַאֲתֵיב יִצְחָק וַאֲמַר לְעֵשָׂו הָא רַב שַׁוִּתֵּהּ לָךְ (נ''י עִלַּוָּךְ) וְיָת כָּל אֲחוֹהִי יְהָבִית לֵהּ לְעַבְדִּין וְעִיבוּר וַחֲמָר סְעִדְתֵּהּ וְלָךְ הָכָא מָה אֶעְבֵּיד בְּרִי

הן גביר שמתיו לך. בברכתי, גם כן נתתי לו בדבור, יש אומרים, כי אפוא עם אל"ף בסוף מלה אחת כמו עתה:

וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים אֵינֶנּוּ בִּרְכַּת "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ", שֶׁכְּבָר אָמַר "הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ", אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַגְּבִיר וְלֹא יִהְיוּ הֵם עֲבָדִים, כְּעִנְיָן "כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו" (דהי"א ה ב), אֲבָל אָמַר "נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים" מִמַּאֲמָרוֹ "וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ", כִּי הוּא הִשְׁתַּחֲוָאַת הָעֶבֶד לַאֲדוֹנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "יַעַבְדוּךָ עַמִּים" וְיִכְפֹּל "וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים". וְטַעַם "וְאֶת כָּל אֶחָיו" כְּטַעַם "אַחֶיךָ" וּ"בְנֵי אִמֶּךָ", יַזְכִּירֵם בִּלְשׁוֹן רַבִּים לִרְמֹז עַל כָּל זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר, בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים:

נתתי לו לעבדים - מה שקנה עבד קנה רבו.

וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים. בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה וּמַלְכֵי הַגּוֹיִים, כְּאָמְרוֹ יַעַבְדוּךָ עַמִּים:

וּלְךָ אֵיפֹא מָה אֶעֱשֶׂה. אִם כֵּן מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, מָה הִיא הַבְּרָכָה שֶׁתּוֹעִיל לְךָ?

ואת כל אחיו קרוביו בני ישמעאל וקטורה.

ולכה בכ״‎ף ה״‎א.

איפוא מה אעשה בני שלא נתן הקב״‎ה לאברהם רק ארץ כנען ואני נתתיה לו כולה.

וַיַּעַן יִצְחָק. הִנֵּה עֲדַיִן הָיָה לוֹ מְצִיאוּת לְבָרְכוֹ, אֶלָּא לְצַד שֶׁהִכִּיר בּוֹ וְיָדַע כִּי הוּא רָאוּי לִקְלָלָה וְאוֹיֵב לְיַעֲקֹב, חָשׁ לְבָרְכוֹ כִּי הוּא הֵפֶךְ מַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר לְיַעֲקֹב ״אֹרְרֶיךָ אָרוּר״, וְלָזֶה הָיָה מִתְנַצֵּל מֵעֵשָׂו מִלְּבָרְכוֹ. וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר הַכָּתוּב ״וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו״, פֵּרוּשׁ שֶׁמַּעֲנֶה זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לֵאמֹר, וְאֵין כֵּן הוּא הָאֱמֶת בְּדַעַת יִצְחָק.