וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃

משמני ארץ וגו'. זוֹ אִיטָלִיאָה שֶׁל יָוָן:

וַאֲתֵיב יִצְחָק אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵהּ הָא מִטּוּבָא דְאַרְעָא יְהֵא מוֹתְבָךְ וּמִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵלָא

הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ טַעַם "הִנֵּה" לֵאמֹר הִנֵּה אוּכַל לָתֵת לְךָ מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, כִּי לִשְׁנֵיכֶם יַסְפִּיק שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְטַל הַשָּׁמַיִם, אֲבָל בְּעִנְיַן הַמֶּמְשָׁלָה, שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה וְלוֹ תַּעֲבֹד. וְלֹא נָתַן לוֹ גַּם כֵּן רֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ כְּאָחִיו, כִּי רָצָה לְכַבֵּד הַמְּבֹרָךְ רִאשׁוֹנָה עָלָיו. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר לְיַעֲקֹב "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (בראשית כ"ח:ד'), לִהְיוֹת לוֹ רֹב הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מַתְּנַת אַבְרָהָם, וּלְעֵשָׂו יִהְיֶה הַטַּל וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת:

הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ. בָּזֶה אוּכַל לְבָרֶכְךָ שֶׁיִּהְיֶה מוֹשָׁבְךָ בְּאֶרֶץ שְׁמֵנָה עִם אֵיזֶה שִׁעְבּוּד לְאָחִיךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה. וְשֶׁתִּחְיֶה מִטַּל הַשָּׁמַיִם בִּלְתִּי שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה הַצְּרִיכָה לְמָטָר, וְתִחְיֶה גַּם כֵּן עַל חַרְבְּךָ בַּמִּלְחָמָה. וְזֶה שֶׁגַּם שֶׁתִּהְיֶה נִלְחָם לְבַקָּשַׁת אָחִיךָ אוֹ זוּלָתוֹ, הִנֵּה יִמָּשֵׁךְ מִזֶּה שֶׁכַּאֲשֶׁר תָּרִיד שֶׁתִּצְעַק חָמָס עַל שֶׁיְּשַׁעְבֵּד אָחִיךָ בְּךָ יוֹתֵר מִן הָרָאוּי:

הנה משמני הארץ מקצת ארץ ישראל שהיא שמני הארץ.

יהיה מושבך זה הר שעיר הסמוך לא״‎י בחלקו של יהודה והיא ארץ שמנה ונשקית מטל השמים כא״‎י. ומנין שהסכים הקב״‎ה על ידו שנאמר ואתן לעשו את הר שעיר. יהיה מושבך בין תזכה בין לא תזכה דאי בזכותא תליא מילתא לא אתיא לעולם, אבל בישראל כתיב מדת הדין ללמדך אם יזכו.

הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ. לְפִי שֶׁעֵינֵי יַעֲקֹב נְשׂוּאוֹת לַשָּׁמַיִם, יוֹתֵר מִמָּה שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו בְּאֶרֶץ שְׁמֵנָה בְּטִבְעָהּ, עַל כֵּן הִקְדִּים בְּיַעֲקֹב טַל הַשָּׁמַיִם לְמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁעִקַּר בִּטְחוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מַפְתְּחוֹת שֶׁל מָטָר. אֲבָל מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּיַד הָאָדָם לְזַבְּלָהּ וּלְהַשְׁמִינָהּ, בִּטָּחוֹן זֶה הוּא אֶצְלוֹ תָּפֵל וּמְאֻחָר. וּבְעֵשָׂו בְּהֶפֶךְ זֶה, שֶׁיּוֹתֵר הוּא שָׂם מִבְטַחוֹ בְּכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ אֲשֶׁר בּוֹ יוּכַל לְהַשְׁמִין הָאָרֶץ, מִמָּה שֶׁתּוֹלֶה עֵינָיו לַשָּׁמַיִם שֶׁיּוֹרִיד לוֹ טַל לִבְרָכָה. וּלְפִי שֶׁהוּא מִקְּטַנֵּי אֱמוּנָה, עַל כֵּן יִבְחַר לְמוֹשָׁב לוֹ אֶרֶץ שְׁמֵנָה בְּטִבְעָהּ, לְכָךְ אָמַר לְשׁוֹן ״הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ״, לֹא הִזְכִּיר בּוֹ נְתִינַת אֱלֹהִים. וְהִזְכִּיר ״מוֹשָׁבֶךָ״ לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר כִּי הוּא יִבְחַר לוֹ מָקוֹם שָׁמֵן וְדָשֵׁן לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם. אֲבָל יַעֲקֹב שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ, עַל כֵּן אֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ יִתְיַשֵּׁב, כִּי אַף תִּהְיֶה כְּחוּשָׁה בַּטֶּבַע, סָמוּךְ לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה׳ שֶׁיַּשְׁמִין אוֹתָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר אֶצְלוֹ ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים״.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִקְדִּים בְּיַעֲקֹב הַטַּל, כִּי עַל צַד הַנֵּס תִּהְיֶה אַרְצוֹ שְׁמֵנָה מִן הַטַּל, אַף אִם יֵרֵד עַל אֶרֶץ כְּחוּשָׁה יְשַׁמֵּן אוֹתָהּ הַטַּל בְּדֶרֶךְ נֵס. אֲבָל עֵשָׂו צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ תְּחִלָּה קַרְקַע שְׁמֵנָה, וְאָז יוֹעִיל הַטָּל, אֲבָל בְּאֶרֶץ כְּחוּשָׁה לֹא יוֹעִיל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְחַזֵּר לָרֶשֶׁת אֶרֶץ בְּחַרְבּוֹ, לְכָךְ סָמַךְ לָזֶה בִּרְכַּת ״וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה״.

וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו. פֵּירוּשׁ נְתִינַת טַעַם לָמָּה חָזַר לְבָרְכוֹ, לְצַד רַחֲמֵי אָב כְּשֶׁבָּכָה נִכְמְרוּ רַחֲמָיו.

הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי. פֵּרוּשׁ, אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶׁלְּפָנָיו, לֹא כְּיַעֲקֹב שֶׁאָמַר ״וְיִתֶּן לְךָ״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד עוֹלָם הַנִּצְחִי, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.