וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַ֨ל־הַבְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרְכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃

יקרבו ימי אבל אבי. כְּמִשְׁמָעוֹ, שֶׁלֹּא אֲצָעֵר אֶת אַבָּא, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה לְכַמָּה פָנִים יֵשׁ:

וּנְטַר עֵשָׂו דְּבָבוּ לְיַעֲקֹב עַל בִּרְכְּתָא דִּי בָרְכֵהּ אֲבוּהִי וַאֲמַר עֵשָׂו בְּלִבֵּהּ יִקְרְבוּן יוֹמֵי אֶבְלֵי דְאַבָּא וְאֶקְטוֹל יָת יַעֲקֹב אָחִי

וישטום. נטר איבה וכן "וישטמוהו" (בראשית מט כג):

ויאמר עשו בלבו. יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו וי"א על דרך נבואה היה והראשון קרוב:

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית כ"ז:מ"א) יִתָּכֵן שֶׁגָּלָה סוֹדוֹ לְאֶחָד מֵאוֹהֲבָיו. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי הַהַסְכָּמָה בְּדָבָר אֲשֶׁר יִמָּלֵךְ אָדָם עִם לִבּוֹ תִּקָּרֵא אֲמִירָה עִם הַלֵּב, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ דִּבּוּר בַּשְּׂפָתַיִם. וְכֵן "בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ" (תהלים יב ג), כִּי הָרָצוֹן יִקָּרֵא "לֵב", "וְכָל יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִד" (דהי"א יב לח), שֶׁהָיוּ כֻּלָּם עַל אוֹתָהּ הַהַסְכָּמָה וְהָיוּ מְדַבְּרִים בָּהּ. וְכֵן "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ" (מלכים א יב כו), וְכֵן אָמַר אֱלִיעֶזֶר (בראשית כ"ד:מ"ה) "אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי", וְהָיְתָה שָׁם תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָיו "וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (שם יב), אֲבָל "טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי" - טֶרֶם הַשְׁלִימִי מָה שֶׁעָלָה בְּדַעְתִּי. וְיֹאמַר כָּאן כִּי כַּאֲשֶׁר בָּאָה מַשְׂטֵמָה גְּדוֹלָה בְּנֶפֶשׁ עֵשָׂו לִשְׂטֹם אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה, עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁיַּהֲרֹג אֶת אָחִיו וְהָיָה מִתְנַחֵם בָּזֶה מֵרֹעַ לִבּוֹ. וְזֶה טַעַם "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו", וּלְכָךְ אָמְרָה "מִתְנַחֵם לְךָ". וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית כ"ז:מ"ב), בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מָה עֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ. וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס"ז:ט'). וְאִם כֵּן יִהְיֶה "דִּבְרֵי עֵשָׂו", מַחֲשַׁבְתּוֹ עִם הַלֵּב, כְּמוֹ "דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי" (קהלת א טז). וְהִנֵּה עֵשָׂו הָיָה אוֹמֵר "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי", כִּי בְּחַיָּיו לֹא יְצַעֲרֶנּוּ, אוֹ מִפַּחְדּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֶנּוּ וְתֵהָפֵךְ בִּרְכָתוֹ לִקְלָלָה. וְרִבְקָה פָּחֲדָה שֶׁמָּא יָמוּת הַזָּקֵן פִּתְאוֹם וְיַהַרְגֶנּוּ, אוֹ שֶׁמָּא יִזְדַּמֵּן לוֹ בְּחַיָּיו וְיַהַרְגֶנּוּ:

וישטם עשו את יעקב על הברכה י״‎מ דעל הברכה, לא קאי אברכה דיעקב אלא קאי הוא אברכה דעשו שברכו אביו, על חרבך תחיה, ובה היה בטוח. וה״‎ק וישטם עשו את יעקב על בטחון הברכה דעל חרבך תחיה וגו'.

יקרבו ימי אבל אבי ולא יוליד עוד בן שינקום יעקב אחי.

ואהרגה הוי״‎ו בשו״‎א והאל״‎ף בפת״‎ח.

יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי. תָּלָה הַדָּבָר בִּימֵי אֵבֶל, לְפִי שֶׁאָבֵל אָסוּר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בְּ״פִקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״ (תהלים יט:ט), וְיִצְחָק אָמַר ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״ (בראשית כז:מ), דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה ״וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ״ (שם), וְאִם כֵּן בְּאֶבְלוֹ וַדַּאי לֹא יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יִהְיֶה לוֹ דָּבָר הַמֵּגֵן עָלָיו, וְאָז ״אַהַרְגָה אֶת אָחִי״ (בראשית כז:מא). וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מד:) שֶׁהָאָבֵל צָרִיךְ שְׁמִירָה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ הַתּוֹרָה הַמְּגִנָּה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כב) ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ״.

יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ, אַחַר שֶׁיָּמוּת וְיִקָּבֵר, שֶׁאָז הוּא הַתְחָלַת שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת, וְחָשׁ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּעוֹד שֶׁלֹּא נִקְבַּר אָבִיו, כִּי הַמֵּת יוֹדֵעַ קוֹדֶם שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל (שבת קנ״ב:).