התחילו ללמודאך עצמי ובשרי. מֵעַתָּה אֵין לִי לְאָסְפְּךָ הַבַּיְתָה, הוֹאִיל וְאֵין בְּיָדְךָ כְלוּם, אֶלָּא מִפְּנֵי קוּרְבָה אֲטַפֵּל בְּךָ חֹדֶש יָמִים, וְכֵן עָשָׂה, וְאַף זוֹ לֹא לְחִנָּם, שֶׁהָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ:
וַאֲמַר לֵהּ לָבָן בְּרַם קָרִיבִי וּבִשְׂרִי אָתְּ וִיתֵיב עִמֵּהּ יְרַח יוֹמִין
חדש ימים. כבר פירשתיו:
אך עצמי ובשרי אתה וגו' - ויפה כוונת לבא אלי.
אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה. אַף עַל פִּי שֶׁתּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס בִּלְעָדִי בִּמְלֶאכֶת הַמִּרְעֶה אוֹ בְּזוּלָתָהּ, מִכָּל מָקוֹם אַתָּה עַצְמִי וּבְשָׂרִי וְרָאוּי שֶׁתֵּשֵׁב בְּבֵיתִי.
וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ. בַּעֲבוֹדָתוֹ לִרְעוֹת צֹאנוֹ, כְּמוֹ שְׁבָה עִמָּדִי, וְ"וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שמות ב:כא), לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ אַחַר כָּךְ וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם.
אך עצמי ובשרי אתה מן הדין היה לי להרחיקך מעלי כמו שהתרחקת משאר קרוביך מאחר שרמית את אחיך פעמיים. אך עצמי ובשרי אתה ולא ארחיקך מעלי.
וישב עמו חדש ימים למדך תורה דרך ארץ עד אימת צריך אדם ליטפל בקרוביו, ד״א לבן שמע מה עשה יעקב לעשו ונתירא להשכירו עד שניסהו מה הוא עסקו.
[חדש ימים חדש שלם מימים].
אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״, וְלֹא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא אֵיזוֹ דָּבָר דְּבָרִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁסִּפֵּר לוֹ אוֹתָן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, שֶׁאָמַר ״יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי״ (בראשית כז:מא), וְהֻצְרַךְ לְסַפֵּר לוֹ מֵאֵיזוֹ טַעַם רָצָה לְהָרְגוֹ, וְהוּא בַּעֲבוּר הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכוֹת. עַל כֵּן אָמַר לוֹ לָבָן ״אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה״, בְּמִלַּת ״אַךְ״ מִעֵט אֶת עֵשָׂו, כִּי ״אוֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים״, וְ״כָל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאוּהוּ״ (משלי יט:ד,ז), וְאָמַר לְפִי זֶה עָשִׁיר אַתָּה, וְאִם כֵּן אַךְ אַתָּה לְבַד עַצְמִי וּבְשָׂרִי וְלֹא עֵשָׂו, וְעַל כֵּן אֵינְךָ צָרִיךְ לִירֹא מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא אֵינוֹ קְרוֹבִי.
דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶצְלוֹ מְאוּמָה, שֶׁהֲרֵי בָּא בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת, אִם כֵּן אֵין בְּךָ הַקֻּרְבָה שֶׁמְּקָרְבִין הָעֲשִׁירִים, כִּי אִם קֻרְבַת שְׁאֵר בָּשָׂר לְבַד. דָּבָר אַחֵר, שֶׁסִּפֵּר לוֹ אֵיךְ שֶׁרִמָּה אֶת עֵשָׂו בִּלְקִיחַת הַבְּכוֹרָה, אָמַר ״אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתָּה״ (בראשית כט:יד) - רַמַּאי כָּמוֹנִי, עַל כֵּן רָאוּי לְקָרֶבְךָ אֵלַי, כִּי כָמוֹנִי כָּמוֹךָ.
וַיֹּאמֶר לוֹ וְגוֹ׳ אַךְ עַצְמִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, עַצְמוֹ וְאֵינוֹ עַצְמוֹ, כִּי הִשְׂכִּיל שֶׁאֵינוֹ מִבְּחִינָתוֹ, שֶׁלֹּא תִדְמֶה בַּבְּחִינָה כִּי לָבָן חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר, וְלָזֶה דִּיֵּק בְּאָמְרוֹ אַךְ עַצְמִי לְמַעֵט. וְאוּלַי שֶׁדִּיֵּק בְּחִינוֹת שֶׁבָּהֶם יִדְמֶה אֵלָיו שֶׁהֵם עֶצֶם וּבָשָׂר, לֹא הַנֶּפֶשׁ.
עוֹד יְכַוֵּן לְהָשִׁיב עַל מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעוֹ כִּי אִישׁ חָכָם הוּא, וְאָמַר לוֹ אַךְ עַצְמִי פֵּרוּשׁ, מִיעוּט מִמַּה שֶׁהוּא, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קי.) רוֹב הַבָּנִים דּוֹמִים, וְכָל דּוֹמֶה לֹא יִשְׁוֶה לַנִּדְמֶה בְּכָל חֲלָקָיו מִבְּלִי הִשָּׁאֲרוּת חֵלֶק אֶחָד. וּלְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (בראשית כז:מג) ״בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן״ וְגוֹ׳ כִּי הוּא יַעֲמוֹד לְהַצִּילוֹ מִידֵי עֵשָׂו, וּמִן הַסְּתָם סִפֵּר יַעֲקֹב הַדְּבָרִים לְלָבָן, לָזֶה הֵשִׁיב שֶׁכֵּן יַעֲשֶׂה שֶׁהוּא עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ, וּכְמוֹ (איוב יד:כב) שֶׁאַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב כְּמוֹ כֵן עַל יַעֲקֹב, אִם יָבֹא עֵשָׂו וְהִכָּהוּ נַפְשׁוֹ תֶּאֱבַל. וְאָמַר אַךְ לְמַעֵט שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּן עָלָיו.
וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ וְגוֹ׳. הֶאֱרִיךְ לוֹ זְמַן אוּלַי יִתְגַּלֶּה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן קִנְיָנָיו, וּכְשֶׁרָאָה כִּי אֵין תִּקְוַת מָמוֹן בֵּרֵר הַנְהָגָתוֹ עִמּוֹ. עוֹד, לְפִי שֶׁנָּתַן עֵינָיו בּוֹ לְעָבְדוֹ הֶעְלִים עַיִן מִמֶּנּוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם וַעֲבָדוֹ בָּהֶם חִנָּם, וְאַחַר כָּךְ הִתְנָה עִמּוֹ לַטַּעַם אֲשֶׁר אֲבָאֵר בִּדְבָרָיו. עוֹד נִתְכַּוֵּן לִבְחֹן אוֹתוֹ הֲיַצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ, וְתִמְצָא כִּי מִיּוֹם שֶׁנִּכְנַס אֶצְלוֹ הֶעֱבִידוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכְּבָר עֲבָדוֹ וְרָאָהוּ כִּי הוּא אִישׁ מַצְלִיחַ.