וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

וּפְלַח יַעֲקֹב בְּרָחֵל שְׁבַע שְׁנִין וַהֲווֹ בְעֵינוֹהִי כְּיוֹמִין זְעִירִין כַּד רְחֵים יָתַהּ

ויעבד יעקב ברחל. בעבור רחל:

וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים. שֶׁחָשַׁב שֶׁהָיָה רָאוּי לָתֵת מֹהַר רַב מִזֶּה.

בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ. שֶׁהָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה.

ויהיו בעיניו כימים אחדים דבר מועט היה בעיניו לעבוד בשבילה ז׳‎ שנים מרוב חיבתו בה, ואילו היה לבן שואל יותר היה יעקב עובד. ד״‎א לאחר שעבד היו בעינו כימים אחדים אבל בשעת העבודה היו בעיניו כימים מרובים מתוך אהבתו אותה.

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ בְּרָחֵל, פֵּרוּשׁ, הָיָה מְפַרְסֵם בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה כִּי בְּעַד רָחֵל הָיָה עוֹבֵד וְהִיא לוֹ חֵלֶף עֲבוֹדָתוֹ מִלָּבָן, גַּם מְפַרְסֵם לִשְׁלוֹל לֵאָה לְבַל יִשָּׁכַח הַדָּבָר וְתִהְיֶה כְּפִירָה בֵּינוֹ וּבֵינוֹ.