וַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃

וְעַדִּיאַת עוֹד וִילִידַת בָּר וַאֲמֶרֶת אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׂנִיאֲתָא אֲנָא וִיהַב לִי אַף יָת דֵּין וּקְרַת שְׁמֵהּ שִׁמְעוֹן

כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי. וּתְמוּרַת הַשִּׂנְאָה הַמְּסֻבֶּבֶת מִן הַחֲשָׁד נָתַן לִי גַּם אֶת זֶה:

כִּי שָׁמַע ה׳ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי. אַף עַל פִּי שֶׁבְּלֵדַת בֵּן רִאשׁוֹן אָמְרָה ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״ (בראשית כט:לב), וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִשְׂנָאֶהָ, וְלָמָּה זֶה אָמְרָה ״כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי״? מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה שֶׁהִיא סָבְרָה שֶׁיִּהְיֶה כֵן וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָהּ, כִּי הִיא סָבְרָה מֵאַחַר שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים וְהַבֵּן אָהוּב בְּלִי סָפֵק, וְאֵיךְ תִּהְיֶה בּוֹר שְׂנוּאָה וּמֵימֶיהָ חֲבִיבִין? עַל כֵּן אָמְרָה ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״. וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה שֶׁהָלְכָה בְּטָעוּת, שֶׁהֲרֵי מִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֲחוֹתִי תֵּלֵד בֵּן שֵׁנִי, וּמַה נָּתַן לִי ה׳ גַּם אֶת זֶה? אֶלָּא לְפִי שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעוֹדֶנּוּ בְּשִׂנְאָתוֹ, לְכָךְ אָמְרָה ״כִּי שָׁמַע ה׳״, הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ בּוֹחֵן לִבּוֹ וְשָׁמַע כָּל דְּבָרָיו שֶׁעִם לִבּוֹ, אֲבָל אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי זֶה כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁכְּבָר סָרָה שִׂנְאָתוֹ.

וְעוֹד יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁבְּלֵדַת בֵּן רִאשׁוֹן אָהַב אוֹתָהּ, וּבֵינֵי בֵּינֵי נִתְקַלְקְלָה הַשּׁוּרָה וְחָזַר לְשִׂנְאָתוֹ, כִּי כֵן הוּא הַמִּנְהָג שֶׁבִּשְׁעַת הַלֵּדָה יִשְׂמַח הָאָב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְאַגַּב יִשְׂמַח גַּם בְּאִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקַח, וּבְרֹב הַיָּמִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְסָרָה אַהֲבָתוֹ. וְהִיא גַּם הִיא אָמְרָה בִּנְבוּאָה ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״ (בראשית כט, לב), דַּוְקָא עַתָּה בִּשְׁעַת לֵדָה וְקָרוֹב לַלֵּדָה, וְלֹא אַחַר כָּךְ. וְיָדְעָה זֶה מִגֹּדֶל רִחוּק לְבָבוֹ, שֶׁאַהֲבָה זוֹ לֹא תִּהְיֶה כִּי אִם לְפִי שָׁעָה, עַל כֵּן אָמְרָה ״כִּי עַתָּה״. וּבְבֵן שֵׁנִי אָמְרָה ״כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי״ (בראשית כט, לג), וּבַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי נֶאֱמַר ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי״ (בראשית כט, לד), יַעֲקֹב קָרָא לוֹ לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא מַסְכִּים לִדְבָרֶיהָ וְכִי רְצוֹנוֹ לְהִדָּבֵק בָּהּ. אֲבָל בַּבָּנִים הַקּוֹדְמִים הִיא קָרְאָה לָהֶם שֵׁמוֹת הַמּוֹרִים עַל הָאַהֲבָה, אֲבָל לֹא רָאִינוּ עֲדַיִן הַסְכָּמָתוֹ עַד שֶׁיָּלְדָה בֵּן שְׁלִישִׁי, אָז גִּלָּה דַעְתּוֹ כִּי סָרָה שִׂנְאָתוֹ מִכָּל וָכֹל.