בְּרֵאשִׁית כ״ט · ו׳

וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן׃

במילים פשוטות

יעקב שואל את הרועים אם שלום ללבן, והם משיבים ״שלום״, והנה רחל בתו באה עם הצאן. רש״י מדייק בהבדל בטעמי המקרא בין ״באה עם הצאן״ כאן, שהוא לשון הווה, לבין ״ורחל באה״ בהמשך, שהוא לשון עבר. אבן עזרא מעיר ש״באה״ כאן היא מלרע, ומשמשת כתואר. אונקלוס מתרגם ״באה עם הצאן״ - אתיא עם ענא. הפסוק ממשיך את הדיאלוג: יעקב שואל על שלומו של לבן, ובאותו רגע מופיעה רחל בתו עם הצאן. הופעתה של רחל בדיוק ברגע זה מכינה את המפגש הגורלי בין יעקב לרחל. הרועים מבשרים ליעקב על בואה, וכך יעקב יודע מיד את זהותה של הרוענת המתקרבת. מפגש זה יוליד את מעשה הגבורה של יעקב בגלילת האבן, ואת הנשיקה והבכי שיבואו בעקבותיו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

באה עם הצאן. הַטַּעַם בָּאָלֶ"ף וְתַרְגּוּמוֹ אָתְיָא; וְרָחֵל בָּאָה - הַטַּעַם לְמַעְלָה בַּבֵּי"ת וְתַרְגּוּמוֹ אֲתָת; הָרִאשׁוֹן לְשׁוֹן עוֹשָׂה וְהַשֵּׁנִי לְשׁוֹן עָשְׂתָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לְהוֹן הַשְׁלַם לֵהּ וַאֲמָרוּ שְׁלַם וְהָא רָחֵל בְּרַתֵּהּ אַתְיָא עִם עָנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והנה רחל בתו באה. מלרע שהוא תואר השם כמו פועל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

הֲשָׁלוֹם לוֹ. הִנֵּה הִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם לָבָן קוֹדֶם שֶׁיִּרְאֶה פָּנָיו, כִּי אֵין רָאוּי לְאוֹרֵחַ הַבָּא לִפְקוֹד אֶת הָאֶזְרָח בְּעֵת שִׂמְחָתוֹ וּבְהֶפְכוֹ עַל אוֹפֶן אֶחָד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וגו׳ וְהִנֵּה רָחֵל וגו׳. טַעַם שֶׁלֹּא אָמְרוּ שָׁלוֹם לוֹ כִּלְשׁוֹן הַשְּׁאֵלָה, לֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּת דִּבְרֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד, הוּא אִם שָׁלֵם בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ. וְשֵׁנִי, אִם הֵם שְׁלֵמִים עִמּוֹ. וּפֵרוּשׁ דְּבָרָיו הֲשָׁלוֹם אַתֶּם אֵלָיו, וְלָזֶה נִתְחַכְּמוּ וְאָמְרוּ שָׁלוֹם, פֵּרוּשׁ לְכָל מַה שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל שָׁלוֹם. וְטַעַם אָמְרָם וְהִנֵּה רָחֵל תְּשׁוּבָה לְמַה שֶׁלֹּא שָׁאַל, אוּלַי שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ עִמָּהֶם בִּשְׁאֵלוֹת אָמְרוּ הִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ וְלָהּ תִּשְׁאַל.

עוֹד יְכַוְּנוּ לוֹמַר כִּי לְצַד שְׁלוֹמוֹ עִמָּהֶם, שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ בַּת קְטַנָּה עִם הַצֹּאן, מַה שֶׁלֹּא הָיָה בְּיִתְרוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ שֶׁבַע בְּנוֹתָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ הָרוֹעִים מְגָרְשִׁים אוֹתָם (שמות ב:יז).

עוֹד נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר לוֹ שָׁלוֹם, פֵּרוּשׁ: לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְגוּפוֹ וּלְמַצָּבוֹ עִמָּנוּ שָׁלוֹם, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יָבִין שֶׁרְצוֹנָם לוֹמַר כִּי הוּא בְּעֹשֶׁר וּבִנְכָסִים, גָּמְרוּ אוֹמֶר וְהִנֵּה רָחֵל וְגוֹ׳, וּמִמּוֹצָא דָבָר יֵדַע כִּי לֹא אָמִיד בִּנְכָסִים הוּא כִּי צָרִיךְ לְבִתּוֹ לִרְעוֹת, וְגַם שֶׁמַּסְפֶּקֶת בַּת אַחַת לִרְעוֹת צֹאנוֹ כִּי מְעַט הֵם. וְכַוָּנָתָם בְּדִקְדּוּק הַדְּבָרִים הִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם דְּבַר שֶׁקֶר בְּדָבָר שֶׁעָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת. אוֹ שֶׁחָשְׁשׁוּ שֶׁיֹּאמַר לָהֶם לָבָן לָמָּה הוֹצִיאוּ עָלָיו קוֹל עֹשֶׁר, וּמִטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כז:יד) ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל״ וְגוֹ׳ שֶׁלֹּא יִתְאָרְחוּ אֶצְלוֹ הַרְבֵּה וְיַעֲנִי.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁכַּוָּנָתָם לְהוֹדִיעַ לְיַעֲקֹב כִּי לָבָן כִּילַי הוּא בְּמָמוֹנוֹ, וּמְזַלְזֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁתִּרְעֶה לוֹ צֹאנוֹ בִּתּוֹ הַיְּקָרָה, וּמִזֶּה יַקִּישׁ לָדַעַת אֶת הָאִישׁ וּמַעֲשֵׂהוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל