וַיֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כׇּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלְלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן׃

הרועים משיבים ליעקב שאינם יכולים להשקות עד שייאספו כל העדרים ויגללו את האבן מעל פי הבאר, ואז ישקו את הצאן. רש״י מסביר ש״לא נוכל״ פירושו שאינם יכולים להשקות מפני שהאבן גדולה, וש״וגללו״ כאן מתורגם בלשון עתיד. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ואמרו לא נוכל עד שייאספו כל העדרים ויגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן. הפסוק מסביר את סיבת המתנת הרועים: האבן על פי הבאר כבדה כל כך, עד שאין רועה יחיד יכול לגוללה, ולכן הם ממתינים עד שיתקבצו כל הרועים ויגלגלו אותה יחד. הסבר זה, המדגיש את כובד האבן, מבליט את מעשה הגבורה של יעקב בפסוק הבא, שכשיראה את רחל יגלול את האבן לבדו - דבר שאיש מן הרועים לא היה מסוגל לו.