וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃

וישמעו. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְ"רַ וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת; וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָבָר דָּבוּר עַל אׇפְנָיו: וישמעו. מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:

לרוח היום. לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית; שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ בָּעֲשִׂירִית (סנהדרין ל"ח):

וּשְׁמָעוּ יָת קַל מֵימְרָא דַּיְיָ אֱלֹהִים מְהַלֵּךְ בְּגִינְתָא לִמְנַח יוֹמָא וְאִיטַמַּר אָדָם וְאִתְּתֵהּ מִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים בְּגוֹ אִילַן גִּינְתָא

וישמעו מתהלך בגן., קול השם, וזה היה סמוך לערב בעת התנופף רוח היום, ומצאנו לקול הליכה, כמו "קולה כנחש ילך" (ירמי' מו בב) "קול השופר הולך וחזק מאוד" (שמות יט יט), ויאמר ר' יונה המדקדק הספרדי כי הטעם והאדם מתהלך בגן, גם הוא אמר שפי' ביום אכלך ממנו אלף שנים כדרך הדרש, ואחרים אמרו ביום ששי נברא וביום ששי מת, ואחרים אמרו אז תהיה חייב מיתה, ואחרים אמרו כי יש מות עונש, כמו "כי בן מות האיש העושה זאת" (ש"ב יב ה), ואחרים אמרו כי מאז תחול שתמות והביאו ראיה מהתינוק, והישר בעיני מה שאמרו הקדמונים שעשה תשובה, כטעם רגע אדבר:

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם אָמְרוּ (בראשית רבה י"ט:ז') אָמַר רַבִּי חִילְפֵי שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן". וְכֵן כָּתַב הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (א כד), וְכֵן דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ג':ח'), כִּי "מִתְהַלֵּךְ" כִּנּוּי לַקּוֹל, כְּעִנְיָן "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ" (ירמיהו מו כב). וְהוּא אָמַר כִּי טַעַם "לְרוּחַ הַיּוֹם", שֶׁשָּׁמְעוּ הַקּוֹל לִפְנוֹת עֶרֶב, וְהִזְכִּיר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָה כִּי הַטַּעַם, וְהָאָדָם מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי טַעַם מִתְהַלֵּךְ בְּגַן עֵדֶן כְּטַעַם "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם" (ויקרא כו יב), "וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם" (בראשית י"ח:ל"ג), "אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי" (הושע ה טו), וְהוּא עִנְיַן גִּלּוּי שְׁכִינָה בַּמָּקוֹם הַהוּא אוֹ הִסְתַּלְּקוּתוֹ מִן הַמָּקוֹם שֶׁנִּגְלָה בּוֹ. וְטַעַם "לְרוּחַ הַיּוֹם", כִּי בְּהִגָּלוֹת הַשְּׁכִינָה תָּבֹא רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט יא) "וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה'", וְכֵן "וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ" (תהלים יח יא), וְכָתוּב בְּאִיּוֹב (איוב לח א) "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה". וּלְפִיכָךְ אָמַר בְּכָאן כִּי שָׁמְעוּ קוֹל ה' שֶׁנִּתְגַּלָּה הַשְּׁכִינָה בַּגַּן כְּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם לְרוּחַ הַיּוֹם, כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ בַּגַּן כְּרוּחַ הַיָּמִים, לֹא רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק בַּמַּחֲזֶה בִּשְׁאָר הַנְּבוּאוֹת, שֶׁלֹּא יִפְחֲדוּ וְיִבָּהֲלוּ. וְאָמַר כִּי אַף עַל פִּי כֵן נִתְחַבְּאוּ מִפְּנֵי מַעֲרֻמֵּיהֶם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה י"ט:ז') נָמֵי אָמְרוּ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא, מְהַלֵּךְ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. הִנֵּה רַבִּי אַבָּא עֲשָׂאוֹ כִּלְשׁוֹן "וַיֵּלֶךְ ה'" כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּלְשׁוֹן הַהֲלִיכָה, אֶלָּא שֶׁהוּא פָּתַר הַכָּתוּב לְהִסְתַּלְּקוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בְּגַן עֵדֶן וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, כְּעִנְיָן "אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי", וְאָנוּ מְפָרְשִׁים אוֹתוֹ לְגִלּוּי הַשְּׁכִינָה בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְהוּא הַנָּכוֹן וְהַנָּאוֹת בַּכָּתוּב:

וישמעו את קול ה אלהים מתהלך בגן לרוח היום - מתוך פירושו לשמות יד, ל נראה שהוא מפרש מתהלך כרב חלפאי בב"ר יט, יב שמוסב על קולו.

מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן. אָנָה וְאָנָה כְּפִי הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן, כְּמוֹ "הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" (בראשית יג:יז) וְ"יִתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי" (תהלים קה:יג).

לְרוּחַ הַיּוֹם. לִרְצוֹן הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַדְּבָרִים הַנִּרְצִים בְּאוֹתוֹ יוֹם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּשְׁאָר יְמֵי בְרֵאשִׁית, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּאוֹתוֹ יוֹם קֹדֶם חֶטְאָם:

וַיִּתְחַבֵּא. כְּאָמְרוֹ "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כג:טו).

מתהלך בגן הקול היה מתהלך ומצינו במקום אחר הליכה גבי קול ויהי קול השופר הולך וחזק מאד קולה כנחש ילך.

לרוח היום לרוח המצויה שהרי נכנסה בו ערמומית ויודה מעצמו אבל לא לשאינה מצויה שלא יהא לו פתחון פה לומר בשביל הרוח שאינה מצויה נחבאתי. ד״‎א לרוח היום לקרר עצמם היו יושבים אדם וחוה וכששמעו הקול ברחו משם ונמצאו בתוך הגן.

לרוח היום פירש רש״‎י רוח מערבית וכו׳‎ והכי קים לן דשכינה במערב.

וַיִּשְׁמְעוּ וגו׳ לְרוּחַ הַיּוֹם. טַעַם שֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב סֵדֶר מַהֲלָכוֹ הוּא לוֹמַר שֶׁבָּזֶה יָדְעוּ לִבְחוֹן מָקוֹם שֶׁיִּהְיוּ נֶחְבָּאִים מִפָּנָיו, וְהוּא אָמְרוֹ מִתְהַלֵּךְ לְרוּחַ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ לְצַד מַעֲרַב הַגָּן וְהֵם עָמְדוּ בְּאֶמְצַע הַגָּן.