בְּרֵאשִׁית ל׳ · ד׳

וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

רחל נותנת ליעקב את בלהה שפחתה לאישה, ויעקב בא אליה. חזקוני מדייק מלשון ״לאישה״ שבלהה, וכן אחר כך זלפה, ניתנו ליעקב בכתובה וקידושין ולא כפילגשים בלבד, ולכן בניהן נחשבים בני הגבירות לכל דבר ואינם בני שפחות. הפסוק ממשיך את יוזמת רחל מהפסוק הקודם, שביקשה להיבנות דרך שפחתה, ועתה הדבר יוצא לפועל.
מבוסס על חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיהָבַת לֵהּ יָת בִּלְהָה אַמְתַהּ לְאִנְתּוּ וְעַל לְוָתַהּ יַעֲקֹב

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

את בלהה שפחתה לאשה וכן בזלפה ותתן אותה ליעקב לאשה. וכתיב והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, מלמד שאף הם היו נשיו בכתובה וקדושין ולא היו השבטים בני פלגשים ולא נמצא בהם לשון פילגש רק כשמזכירים עם רחל ולאה הגבירות, ובבלהה לאחר שבלבל ראובן יצועי אביו שנתחללה וכבר נולדו גד ואשר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל