המקשרות. כְּתַרְגּוּמוֹ הַבַּכִּירוֹת, וְאֵין לִי עֵד בַּמִּקְרָא; וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים (שמואל ב ט"ו), וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ (שם), אוֹתָן הַמִּתְקַשְּׁרוֹת יַחַד לְמַהֵר עִבּוּרָן:
וַהֲוֵי בְּכָל עִדַּן דְּמִתְיַחֲמָן עָנָא מְבַכַּרְתָּא וּמְשַׁוִּי יַעֲקֹב יָת חוּטְרַיָּא לְעֵינֵי עָנָא בִּרְהָטַיָּא לְיַחָמוּתְהוֹן בְּחוּטְרַיָּא
הצאן המקושרות. בימי ניסן וכל אשר תלדנה הי' חזקים ובריאים:
הַצֹּאן הַמְּקֻשָּׁרוֹת הַנָּכוֹן בְּעֵינַי בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה שֶׁהֵם הַצֹּאן אֲשֶׁר הַזְּכָרִים מֵהֶם הוֹלְכִים אַחַר הַנְּקֵבוֹת בְּכָל עֵת, לֹא יִתְפָּרְדוּ מֵהֶם לְרֹב תַּאֲוָתָם, מִלְּשׁוֹן "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (בראשית מ"ד:ל'). וּלְשׁוֹן חֲכָמִים כֵּן הוּא (בכורות כד), חֲזִיר כָּרוּךְ אַחַר רָחֵל, בִּכְרוּכִין אַחֲרֶיהָ (קדושין עט). וְיִקָּרְאוּ הַנּוֹלָדִים בָּעֵת הַהִיא "הַקְּשׁוּרִים" עַל שֵׁם אֲבִיהֶם. וְרַבִּים אָמְרוּ כִּי קְשׁוּרִים הֵם הַחֲזָקִים, אֲשֶׁר אֵיבְרֵיהֶם קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה קֶשֶׁר אַמִּיץ, כִּי זֶה סִבַּת הַבְּרִיאוּת, וְהָעֲטוּפִים הֵם הַחֲלוּשִׁים אֲשֶׁר נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף וְאֵין לָהֶם תַּאֲוָה, מִלְּשׁוֹן "הָעֲטוּפִים בְּרָעָב" (איכה ב יט). וְהַתַּרְגּוּם אָמַר "בַּכִּירַיָּא וְלַקִּישַׁיָּא", כִּי כֵן הַדָּבָר:
המקשרות - בזמן שרובן רגילות להתעבר ביחד.
וְהָיָה בְּכָל יַחֵם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה יַעֲשֶׂה יַעֲקֹב כָּכָה? בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁעָשָׂה בַּתְּחִלָּה בְּהַצָּגַת הַמַּקְלוֹת הָיָה לְצַד הַהֶכְרֵחַ, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיָה יָגֵעַ לָרִיק כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. לֹא כֵן אַחַר שֶׁהָיוּ בַּצֹּאן עֲקֻדִּים וּנְקֻדִּים וְגוֹ׳, לֹא הָיָה לוֹ לִטּוֹל הוּא הַמְקֻשָּׁרוֹת וְכוּ׳, שֶׁנִּמְצָא כְּפִי זֶה הוּא נוֹטֵל יוֹתֵר מֵחֲצִי רֶוַח, וְאֵינוֹ מִן הַדִּין, שֶׁכָּל שֶׁלֹּא הִתְנָה עִם בַּעַל הַצֹּאן, מִן הַסְּתָם אֵין לָרוֹעֶה לִטּוֹל אֶלָּא שְׁלִישׁ הָרֶוַח, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק (בראשית כט:טו) ״הֲכִי אָחִי אַתָּה״, וְכָאן אֵין לְיַעֲקֹב לְהַצִּיל מֵהָרַמַּאי אֶלָּא דָּבָר שֶׁנּוֹגֵעַ לוֹ בַּדִּין מִן הַסְּתָם, וְרוֹאַנִי כִּי נוֹטֵל יוֹתֵר מֵחֲצִי.
וְאוּלַי כִּי צֹאן הַמְקֻשָּׁרוֹת לֹא הָיוּ יוֹלְדוֹת הַכֹּל עֲקֻדִּים וְגוֹ׳, אֶלָּא עַל הָרוֹב, וְהָיָה לָבָן נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד בַּמְקֻשָּׁרוֹת וְכָל חֵלֶק הָעֲטוּפִים, וְהָיָה מַגִּיעַ לְחֶלְקוֹ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב״, פֵּרוּשׁ רוֹב הַקְּשׁוּרִים, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצִּיל שְׁאָר גְּזֵלוֹת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ.
