וְלֹ֣א נְטַשְׁתַּ֔נִי לְנַשֵּׁ֥ק לְבָנַ֖י וְלִבְנֹתָ֑י עַתָּ֖ה הִסְכַּ֥לְתָּֽ עֲשֽׂוֹ׃

לבן מוסיף ומקטרג: ולא נטשת אותי אף לנשק לבניי ולבנותיי בפרידה, ״עתה הסכלת עשו״, כלומר נהגת בסכלות במעשה זה. אבן עזרא מבאר ש״הסכלת עשו״ הוא שם הפועל והוא סמוך, וחסרה מילה. חזקוני מבאר ש״לנשק״ עניינו לספק להם בגדים וכלים, מלשון ״נשקו בר״. לבן מציג עצמו כמי שנמנעה ממנו פרידה טבעית ורגשית מבניו ובנותיו.