וַיִּקְרָא־ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָׂהֲדוּתָ֑א וְיַֽעֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד׃

לבן קורא לגל ״יגר שהדותא״, ויעקב קורא לו ״גלעד״. רש״י מבאר ש״יגר שהדותא״ הוא תרגומו הארמי של ״גלעד״, ו״גלעד״ פירושו ״גל עד״ - גל שהוא עד. ספורנו מדגיש שיעקב ״לא שינה את לשונו״, וקרא לו בלשון הקודש. שני השמות, האחד בארמית לשון לבן והאחד בעברית לשון יעקב, נושאים אותה משמעות: גל המשמש עדות לברית שנכרתה ביניהם.