וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת־פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי׃

וַאֲמַר לְהֵן חָזֵי אֲנָא יָת סְבַר אַפֵּי אֲבוּכֶן אֲרֵי לֵיתוֹהִי עִמִּי כְּמֵאִתְמַלִּי וּמִדְּקַמֹּהִי וֵאלָהֵהּ דְּאַבָּא הֲוָה בְּסַעְדִּי

את פני אביכן. ראיתי בפניו שאיננו עמי כתמול שלשום, או ישוב איננו אל פני כמו "פני ד' חלקם" (איכה ד טז):

ואלהי אבי היה עמדי - אף על פי שפניו רעים אני לא גזלתי ממנו כלום, אלא הקב"ה היה עמדי ונתן לי.

כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. כְּחוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי מִשֶּׁלּוֹ.

וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. וְהוּא יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי כָּל מַה שֶּׁבְּיָדִי, וְלֹא גָּזַלְתִּי מִלָּבָן מְאוּמָה:

וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם נָכוֹן כִּי הוּא רוֹאֶה כִּי שֶׁלְּךָ גָּדוֹל מִשֶּׁלּוֹ וּפָרַצְתָּ מְאוֹד, לָזֶה אָמַר וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי וְזוֹ בְּרָכָה מֵאֵת ה׳.