קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃

קטנתי מכל החסדים. נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו (שבת ל"ב):

ומכל האמת. אֲמִתַּת דְּבָרֶיךָ, שֶׁשָּׁמַרְתָּ לִי כָּל הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:

כי במקלי. לֹא הָיָה עִמִּי לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא מִקְנֶה אֶלָּא מַקְלִי לְבַדּוֹ. וּמִ"אַ נָתַן מַקְלוֹ בַּיַּרְדֵּן וְנִבְקַע הַיַּרְדֵּן:

זְעִירָן זָכוּתַי מִכֹּל חִסְדִּן וּמִכָּל טַבְוָן דִּי עֲבַדְתָּ עִם עַבְדָּךְ אֲרֵי יְחִידִי עֲבָרִית יָת יַרְדְּנָא הָדֵין וּכְעַן הֲוֵיתִי לִתְרֵין (נ''י לְתַרְתֵּין) מַשִּׁרְיָן

קטנתי. כמו "גם יכלתי" (בראשית ל, ח) והטעם פחות אני וקטן עד שתעשה עמי כל החסדים, וכבר פירשתי חסד ואמת:

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי חֲסָדִים וֶאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְּחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ב:י"א). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב. וְעוֹד כִּי אָמַר אַחֲרֵי כֵן "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם", וּמָה יוֹעִיל הַבִּטָּחוֹן הַהוּא אִם גָּרַם הַחֵטְא אַחַר כָּךְ. וְעוֹד כִּי יַעֲקֹב הִזְכִּיר שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטִיחוֹ הקב"ה בְּבֵית אֵל וּבְחָרָן, וְאָמַר תְּחִלָּה מָה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּחָרָן, "ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ", וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּצֵאתוֹ מִבֵּית לָבָן (בראשית ל"א:ג') "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ", וְהִנֵּה אַחֲרֵי כֵן לֹא הֵיטִיב לוֹ בְּכָל הַחֲסָדִים וּבְכָל הָאֱמֶת הָאֵלֶּה שֶׁיִּתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתָיו עַל יְדֵיהֶם. אֲבָל "קָטֹנְתִּי" לוֹמַר כִּי קָטֹן הוּא מֵהֱיוֹתוֹ רָאוּי לְכָל הַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, וְכֵן "מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא" (עמוס ז ב) מֵהֱיוֹתוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל כָּל הַנִּגְזָר עָלָיו. וְכֵן אָמְרוּ (בראשית רבה ע"ו:ה'), "קָטֹנְתִּי", רַבִּי אַבָּא אָמַר, אֵינִי כְּדַאי. וְהַחֲסָדִים הֵם הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ בְּלֹא נֶדֶר, וְהָאֱמֶת הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הִבְטִיחוֹ וְאִמֵּת לוֹ הַבְטָחָתוֹ. יֹאמַר שֶׁאֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁיַּבְטִיחֶנּוּ וְיַעֲשֶׂה לוֹ אוֹתָן טוֹבוֹת שֶׁהִבְטִיחוֹ בָּהֶן, וְלֹא לְטוֹבוֹת אֲחֵרוֹת רַבּוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ. וְלֹא הֲבִינוֹתִי דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ב:י"א) שֶׁתִּרְגֵּם "מִכָּל חִסְדִּין וּמִכֹּל טָבְוָן", וְהוּא רָגִיל לְתַרְגֵּם חֶסֶד וֶאֱמֶת "טֵיבוּ וּקְשֹׁט" (לעיל כד מט להלן מז כט). וְאוּלַי עוֹשֶׂה חֲסָדִים - הַצָּלָתוֹ אֲשֶׁר הִצִּילוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת מִכָּל צָרוֹתָיו, וְעָשָׂה אֱמֶת - כָּל הַטּוֹב הַזֶּה שֶׁהָיָה לוֹ, כִּי נָתַן לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַחֲסָדִים הַקַּיָּמִים יִקָּרְאוּ אֱמֶת, כִּי הִיא מִגִּזְרַת אֲמָנָה, כְּטַעַם "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם" (שמואל ב ז טז) עִנְיַן קִיּוּם, "לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים" (ישעיהו לג טז), כַּאֲשֶׁר אָמַר "הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ" (ירמיהו טו יח):

קטנתי מכל - מלהיות לי.

החסדים וגו' - וכן: קטן מהכיל את העולה ואת השלמים ולפי שעשית לי חסדים ואמת יותר מן הראוי לי ואני עדיין לא קיימתי נדרי ולא עבדתיך כראוי, לכך אני ירא, אף על פי שהבטחתני שאינך דן את האדם אלא לפי מעשיו, כמו שמצינו בחזקיה שאמר לו הנביא: מת אתה ולא תחיה ואעפ"כ בתפלת חזקיה הוסיף הקב"ה על ימיו חמש עשרה שנה.

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים. לֹא הָיִיתִי רָאוּי לְכָל אוֹתָם הַחֲסָדִים:

וּמִכָּל הָאֱמֶת. הַטּוֹב שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי בִּזְכוּת אֲבוֹתַי, וּבְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּצִּילֵנִי, כְּעִנְיַן אָמְרוֹ "כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָ לָעָם הַזֶּה" (במדבר יד:יט):

קטנתי מכל החסדים קטן אני מלהיות לי כל החסדים שעשית עמי, ולכך אני ירא מעשו פן לא יהיה בידי זכות להנצל ממנו. כל לשון חסד ואמת ענין החזקת טובה הוא מירצ״‎י בלע״‎ז כמו ועשית עמדי חסד ואמת, וכמו שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת, דגבי אתי הגתי.

[ועתה הייתי הווה אני].

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים. נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁיַּעֲקֹב הִזְכִּיר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁנֵי הַבְטָחוֹת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י, וְאָמַר כְּשֵׁם שֶׁקִיַּמְתָּ לִי הַבְטָחָה אַחַת כָּךְ תְּקַיֵּם לִי גַּם הַשְּׁנִיָּה, כִּי הַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה עַל הַשְּׁמִירָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת״ (בראשית כח:טו), וְאַחַר שֶׁכְּבָר הֻבְטַח עַל הַשְּׁמִירָה וְשֶׁיְּשִׁיבוֹ אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, אִם כֵּן מָה זֶה שֶׁהֻצְרַךְ לְהַבְטִיחוֹ שֵׁנִית בְּבֵית לָבָן ״שׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ״ (בראשית לא:ג), אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַבְטָחָה זוֹ לֹא נֶאֶמְרָה עַל הַשְּׁמִירָה מִכָּל רָע בְּסוּר מֵרָע, רְצוֹנִי לוֹמַר לְהָסִיר מִמֶּנּוּ הָרָעָה, אֶלָּא הַבְטָחָה זוֹ בַּעֲשֵׂה טוֹב, דְּהַיְנוּ לְהֵיטִיב עִמּוֹ, לְכָךְ אָמַר כָּאן בִּמְקוֹם ״וְאֶהְיֶה עִמָּךְ״ ״וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ״, וְהוּא פֵּרוּשׁ עַל ״וְאֶהְיֶה עִמָּךְ״.

וְהִנֵּה בְּעִנְיַן הַהֲטָבָה, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְאֵיטִיבָה לָךְ״, אֶלָּא שֶׁנָּקַט ״עִמָּךְ״, לְהוֹרוֹת שֶׁבְּעִנְיַן קַבָּלַת הַטּוֹבוֹת צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּעָלָיו עִמּוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא בְכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִגְמוֹר עַל יָדוֹ וְיוֹסִיף לוֹ שֶׁפַע בְּרָכָה, כִּמְבֹאָר לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר״ (בראשית לב:ו), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ״ (בראשית לב:יג). וְזוֹ הִיא הַהַבְטָחָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁהִבְטִיחַ לִשְׁלוֹחַ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמָיו, וְעַל זוֹ הַהַבְטָחָה אָמַר דֶּרֶךְ הַנִּרְאֶה שֶׁנִּתְקַיְּמָה כְּבָר, וְאָמַר ״קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים״ (בראשית לב:יא), כִּי קָטָן יַעֲקֹב וְדַל כֹּחוֹ מִלִּתְלוֹת כָּל מְצִיאַת הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ בְּכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁחֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם, הוּא עָשָׂה לוֹ אֶת הַחַיִל הַזֶּה.

וְהָרְאָיָה עַל זֶה, ״כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה״ (בראשית לב:יא), וְהָיִיתִי רֵיקָם מִכֹּל, כִּי לֹא הָיָה בְּיָדִי מְאוּמָה כִּי אִם מַקְלִי, ״וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת״. בְּאָמְרוֹ ״וְעַתָּה״ הוֹרָה שֶׁדּוֹמֶה לוֹ כְּאִלּוּ עָשָה אֶת כָּל הַחַיִל הַזֶּה עַתָּה כְּהֶרֶף עַיִן, כִּי אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבַד בִּשְׁתֵּי בְּנוֹתָיו וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנָיו, וּכְשֶׁאָמַר לוֹ לָבָן ״נָקְבָה עָלַי שְׂכָרְךָ וְאֶתֵּנָה״ (בראשית ל:כח), בִּזְמַן מוּעָט עָשָה חַיִל וּרְכוּשׁ גָּדוֹל זֶה, אֲשֶׁר כְּפִי הַטֶּבַע לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג הוֹן עָתֵק זֶה בִּזְמַן מוּעָט אֲשֶׁר כָּזֶה, אִם לֹא כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹּאת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲקֹב שָׁלַח לְעֵשָׂו בְּהֵפֶךְ זֶה מַמָּשׁ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר״ (בראשית לב:ו), כִּחֵשׁ לוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה לְהוֹצִיא דָּבָר שֶׁקֶר מִפִּיו לוֹמַר לוֹ שֶׁטָּרַח בְּצֹאנוֹ כָּל מֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים שָׁנָה, אֲבָל הָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי חָלִילָה מִלּוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹב יֹאמַר ״כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה״ (דברים ח:יז). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת״ כְּהֶרֶף עַיִן, כִּי אִלּוּ הָיָה לוֹ צֹאן וּבָקָר בְּעָבְרוֹ כְּבָר אֶת הַיַּרְדֵּן, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁנִּתְוַסֵּף רְכוּשׁוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהוֹדָה שֶׁבְּמַקְלוֹ לְבַד עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן, אִם כֵּן אֵימָתַי נַעֲשָׂה כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה יֵשׁ מֵאַיִן? וַדַּאי מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹּאת. עַל כֵּן בִּקֵּשׁ: כְּשֵׁם שֶׁקִּיַּמְתָּ לִי הַבְטָחָה שְׁנִיָּה זוֹ, כָּךְ תְּקַיֵּם לִי גַּם אֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִבְטַחְתַּנִי עַל הַשְּׁמִירָה, וְ״הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ״ (בראשית לב:יב). וּמִלַּת ״אֹתוֹ״ מְיֻתֶּרֶת, אֶלָּא שֶׁרָמַז אֶל אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁחָטָא בְּמָה שֶׁהֶחֱנִיף לָרָשָׁע וְהָפַךְ קֹדֶשׁ לְחֹל, וְ״אוֹתוֹ״ קָאֵי עַל הֶעָוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל עַצְמוֹ לֹא נִתְיָרֵא, כִּי כְּבָר הֻבְטַח בִּשְׁמִירָה, זוּלַת שֶׁהָיָה יָרֵא פֶּן יָבֹא ״וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים״ (בראשית לב:יב), כִּי הֵמָּה לֹא הֻבְטְחוּ בִּשְׁמִירָה.

קָטֹנְתִּי וְגוֹ׳. אָמְרוֹ מִכֹּל הַחֲסָדִים וְאַחַר כָּךְ מִכָּל הָאֱמֶת, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים הָאֱמֶת וְאַחַר כָּךְ הַחֶסֶד שֶׁהוּא לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁחֶסֶד אֵל אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְשַׁלֵּם לְאֵל עֶלְיוֹן, וְאֵלָיו יִקָּרֵא אֱמֶת כִּי אֵין לוֹ תַּשְׁלוּם מֵאָדָם, כְּאָמְרוֹ (איוב לה:ז) ״אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ״, וּכְפִי זֶה יִקָּרֵא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צו:ה) חֶסֶד הֶעָשׂוּי עִם הַמֵּתִים קָרוּי שֶׁל אֱמֶת.

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר שְׁנֵי פְּרָטֵי הַטָּבָה: הָאֶחָד הַחֶסֶד שֶׁנִּתְחַסֵּד עִמּוֹ ה׳ בְּרוֹב טוֹב, וְהַשֵּׁנִי שֶׁהֶעֱמִידוֹ בְּיָדוֹ וְלֹא נְתָנוֹ לְלָבָן לְגָזְלוֹ וּלְחָמְסוֹ וְשָׁמַר לוֹ הָאֱמֶת, פֵּרוּשׁ שֶׁהֶעֱמִיד בְּיָדוֹ אֶת הַחֶסֶד. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי לִפְעָמִים יִתְחַסֵּד ה׳ עִם אָדָם וְיִהְיֶה נִגְזָל מֵהַזּוּלַת לִהְיוֹת בְּחִירִי, וְה׳ יָשׁוּב יְרַחֲמֵהוּ תְּמוּרַת הַנֶּחְסָר, וְהִנֵּה מְצִיאוּת זֶה הוּא חֲצִי נֶחָמָה לַנִּגְזָל וְלֹא נֶחָמָה שְׁלֵמָה, כִּי תָּמִיד חוֹשֵׁב בְּחֶסְרוֹנוֹ אֲשֶׁר גְּזָלוֹ הַגַּזְלָן לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: הָאַחַת שֶׁיַּחְשׁוֹב כִּי אִם לֹא הָיָה גּוֹזְלוֹ הָיָה לוֹ לְתוֹסֶפֶת הַגָּזוּל וְהַנּוֹסָף, וְהַשֵּׁנִי עַל כָּל פָּנִים יִכְאַב לִבּוֹ עַל הַגַּזְלָן אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִצְלִיחַ. מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם יַעֲשֶׂה ה׳ הַשְׁלָמַת הַגְּזֵלָה מֵהַגַּזְלָן עַצְמוֹ שֶׁיּוֹצִיא בָּלְעוֹ מִפִּיו, נֶחָמָה זוֹ נֶחָמָה. וְהוּא מַה שֶׁעָשָׂה לְיַעֲקֹב שֶׁהָיָה מְשַׁלֵּם לוֹ מִנִּכְסֵי גַּזְלָן עַצְמוֹ הוּא לָבָן, דִּכְתִיב (בראשית לא:ט) ״וַיַּצֵּל ה׳ אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֵּן לִי״, שֶׁהָיָה מוֹצִיא בָּלְעוֹ שֶׁל לָבָן מִפִּיו וּמַחְזִיר מָמוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְהוּא אָמְרוֹ וּמִכָּל הָאֱמֶת, וְנָכוֹן.