וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ וְגוֹ׳. לְמַעְלָה פֵּרַשְׁתִּי שֶׁנֶּאֱמַר זֶה כְּפִי מַה שֶׁהֶרְאָה בַּנִּגְלֶה לְעֵשָׂו, כִּי כָל זֶה אֵינוֹ לֹא מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ, כִּי אִם מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מֵעֲמָלוֹ וְכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ. אַךְ כְּפִי הָאֱמֶת הוֹדָה יַעֲקֹב כִּי ה׳ הוּא הַנּוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, וְזֶה הַמְעַט אֲשֶׁר בָּא בְּיָדוֹ מֵעֲמַל יָדוֹ יִפְרֹץ לָרֹב וּבִרְכַּת ה׳ הִיא תַעֲשִׁיר, וְעָמָל הוּא בְּעֵינֵי יַעֲקֹב לָתֵת מִבִּרְכַּת ה׳ לְרָשָׁע זֶה, כִּי תּוֹסֶפֶת שֶׁפַע זֶה מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ מִתְהַלֵּךְ וְאֵין רָשָׁע זֶה כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. אַךְ לְפִי שֶׁהָיָה מְעֹרָב בְּתוֹךְ זֶה גַּם זֶה הַמְעַט אֲשֶׁר בָּא בְּיָדוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וּשְׂכַר עֲמָלוֹ, מִן אוֹתוֹ חֵלֶק חָשַׁב יַעֲקֹב שֶׁמֻּתָּר לִקַּח וְלִשְׁלֹחַ לָרָשָׁע מִנְחָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִן הַבָּא בְיָדוֹ״.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מִן הַבָּא בְּיָדוֹ דַּוְקָא, הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵם בְּיָדוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ שָׁלַח לוֹ מִנְחָה, אֲבָל לֹא הָרוֹעִים, לְפִי שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְנִשְׁתַּחְרְרוּ וְאֵינָם בְּיָדוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי יִשְׁאָלְךָ עֵשָׂו לְמִי אַתָּה וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ״ (בראשית לב:יח), כִּי אוּלַי יַחֲשׁוֹב שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ לוֹ מִנְחָה הַבְּהֵמוֹת עִם הָרוֹעִים, וְאָמַרְתָּ ״לְעַבְדְּךָ״ (בראשית לב:יט) - וְזֶה תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלַת ״לְמִי אַתָּה״, לוֹמַר הָרוֹעִים אֵינָם לְךָ, זוּלַת הַמִּנְחָה שְׁלוּחָה לַאדֹנִי.