וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ. יֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה גְדוֹלָה, מֵאַחַר שֶׁאָמַר לְכַת שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית ״כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן״, מַשְׁמָע מִזֶּה שֶׁכָּל מַה שֶּׁדִּבְּרוּ הָרִאשׁוֹנִים תְּדַבְּרוּן גַּם אַתֶּם, וְאִם כֵּן לָמָּה הָיָה צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִן הַכְּלָל וְלִפְרֹט ״וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ״, כִּי כְּבָר נֶאֱמַר זֶה לְכַת רִאשׁוֹנָה שֶׁיֹּאמְרוּ כֵן, וּכְשֶׁאָמַר לְכַת שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית ״כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן״ וְגוֹ׳, בְּוַדַּאי כָּלַל בָּזֶה מַה שֶּׁאָמְרָה כַּת רִאשׁוֹנָה, וְגַם זֶה בִּכְלָל, וְלָמָּה חָזַר לוֹמַר לַשְּׁנִיָּה ״וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה״ וְגוֹ׳?
תְּשׁוּבָה לַדָּבָר. כִּי אָמַר יַעֲקֹב: כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ שְׁלֹשָׁה שְׁאֵלוֹת: ״לְמִי אַתָּה?״, ״וְאָנָה תֵלֵךְ?״, ״וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ?״, אַתָּה תָּשִׁיב לוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. לְמִי אַתָּה? ״וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב״. וְאָנָה תֵלֵךְ? לְהוֹלִיךְ הַמִּנְחָה, כִּי ״מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה״. וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ? לְמִי הִיא שְׁלוּחָה? ״לַאדֹנִי לְעֵשָׂו״. וְנוֹסָף עַל שָׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ, אַף אִם לֹא יִשְׁאָלְךָ ״הֵיכָן הוּא יַעֲקֹב?״, מִכָּל מָקוֹם תֹּאמַר לוֹ מֵעַצְמְךָ ״גַּם הִנֵּה הוּא אַחֲרֵינוּ״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרַע בְּעֵינָיו עַל מָה שֶׁאֲנִי מְכַבְּדוֹ עַל יְדֵי צִירִים שְׁלוּחִים וְאֵין אֲנִי הוֹלֵךְ בְּעַצְמִי לְהַקְבִּיל פָּנָיו. וּכְשֶׁאָמַר יַעֲקֹב לַשְּׁנִיָּה וְלַשְּׁלִישִׁית ״כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן״, פְּשִׁיטָא שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהָשִׁיב עַל שְׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹתָיו, הֵן מִצַּד שֶׁאִם אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ אֵלֶּה לֹא יָשִׁיב, בָּטֵל כָּל הַשְּׁלִיחוּת שֶׁל אוֹתוֹ כַּת. שֶׁאִם לֹא יָבֹא מִיַּעֲקֹב, אוֹ לֹא יֵלֵךְ אֶל עֵשָׂו, אוֹ יָבֹא וְיֵלֵךְ אֲבָל מִנְחָה זוֹ אֵינָהּ לְעֵשָׂו, אִם כֵּן בַּמֶּה יְכַפֵּר פָּנָיו עַל יְדֵי כַּת זֶה? אֲבָל מַאֲמַר ״וְהִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ״ אֵינוֹ תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלוֹתָיו, גַּם אֵין קַבָּלַת הַמִּנְחָה תְּלוּיָה בָּזֶה כָּל כָּךְ, כִּי בֵּין יָבֹא בֵּין לֹא יָבֹא, סוֹף סוֹף הַמִּנְחָה הִיא שְׁלוּחָה, וְאֵין זֶה כִּי אִם הַגָּדַת דְּבָרִים נוֹסָף עַל שְׁאֵלוֹתָיו. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מֵאַחַר שֶׁכַּת רִאשׁוֹנָה כְּבָר הִגִּידָה שֶׁיַּעֲקֹב יָבֹא אַחֲרֵינוּ, אֵין צֹרֶךְ שֶׁגַּם כַּת שְׁנִיָּה תַּגִּיד שֶׁגַּם הוּא אַחֲרֵינוּ, כִּי הַגָּדָה זוֹ מְיֻתֶּרֶת. עַל כֵּן הֻצְרַךְ יַעֲקֹב לְפָרֵט שֶׁגַּם כַּת שְׁנִיָּה תֹּאמַר ״וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ״. טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי הָיָה יָרֵא פֶּן יִהְיֶה כַּת רִאשׁוֹנָה בְּעֵינָיו שַׁקְרָנִים, כִּי בְּאָמְרָם ״וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ״, יָבִין מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד בְּאוֹתָהּ כַּת שֶׁאַחֲרֶיהָ יָבֹא יַעֲקֹב. וּכְשֶׁיִּרְאֶה שֶׁאֵינוֹ בָּא עִם כַּת שְׁנִיָּה, יֹאמַר שֶׁכַּת רִאשׁוֹנָה הָיוּ בִכְזִיב בְּאָמְרָם ״וְהִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ״. עַל כֵּן צִוָּה שֶׁגַּם כַּת שְׁנִיָּה תֹּאמַר ״וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ״, וּמֵעֶצֶם הַטַּעַם הַזֶּה צִוָּה גַּם לְכַת שְׁלִישִׁית לוֹמַר כֵּן.
