וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם׃ {פ}

מחנים. שְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ עִמּוֹ עַד כָּאן וְשֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לִקְרָאתוֹ (ע' תנחומא פ' וישלח):

וַאֲמַר יַעֲקֹב כַּד חֲזָנוּן מַשְׁרִיתָא מִן קֳדָם יְיָ דֵּין וּקְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא מַחֲנָיִם

מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה. הַמַּחֲנֶה שֶׁלִּי שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, אֵין סָפֵק שֶׁהוּא מַחֲנֵה אֱלֹהִים, כְּעִנְיַן "וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל" (בראשית כח:יט), כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים:

מַחֲנָיִם. שְׁתֵּי מַחֲנוֹת - אֱלֹהִים שֶׁל מַלְאָכִים וְשֶׁלּוֹ, כְּמִשְׁפַּט סִימָן הָרַבִּים הַבָּא אַחַר פַּתָּח מִלְּעֵיל, הַמּוֹרִים עַל מִסְפַּר שְׁנַיִם, כְּמוֹ פַּעֲמַיִם, שְׁבוּעַיִם, שְׁנָתַיִם וְזוּלָתָם. חסלת פרשת ויצא.

מחנים על שם שתי מחנות שהיו שם של מלאכים ושלו. שלימא סדרא דפרשת ויצא