וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃

ויהי לי שור וחמור. אַבָּא אָמַר לִי מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ אֵינָהּ לֹא מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ:

שור וחמור. דֶּרֶךְ אֶרֶץ לוֹמַר עַל שְׁוָרִים הַרְבֵּה שׁוֹר - אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בַּלַּיְלָה קָרָא הַתַּרְנְגוֹל וְאֵינוֹ אוֹמֵר קָרְאוּ הַתַּרְנְגוֹלִים:

ואשלחה להגיד לאדני. לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי בָא אֵלֶיךָ:

למצא חן בעיניך. שֶׁאֲנִי שָׁלֵם עִמְּךָ וּמְבַקֵּשׁ אַהֲבָתְךָ:

וַהֲוָה לִי תּוֹרִין וַחֲמָרִין עָאן וְעַבְדִּין וְאַמְהָן וּשְׁלָחִית לְחַוָּאָה לְרִבּוֹנִי לְאַשְׁכָּחָא רַחֲמִין בְּעֵינָךְ

שור וחמור. שם המין:

ואשלחה להגיד. כי רצוני לעשות כל אשר יצוה וזה טעם למצוא חן:

וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, שֶׁאֲנִי שָׁלֵם עִמְּךָ וּמְבַקֵּשׁ אַהֲבָתְךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ב:ו'). רָצָה לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מוּסָב לְמַעְלָה, אֲבָל יֹאמַר וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי כִּי אֲנִי בָּא לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי. וְיוֹתֵר נָכוֹן שֶׁיּוּסַב לְמַעְלָה, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד לַעֲשׂוֹת בּוֹ חֶפְצְךָ וּרְצוֹנְךָ, יִרְמֹז שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ דּוֹרוֹן מֵהֶם אוֹ שֶׁיִּקַּח הוּא מִשֶּׁלּוֹ מָה שֶׁיַּחְפֹּץ. וְכֵן אָמַר (בראשית ל"ג:ח') "מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי":

לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. כִּי אֵין סָפֵק אֶצְלִי שֶׁתִּשְׂמַח עַל הֱיוֹת לִי עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וְאֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ כְּשֶׁאֲבַשֶּׂרְךָ בָּזֶה.

למצא חן בעיניך להתפייס אליך שאני מגלה לך ומודיע את כל אשר לי.

וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אָדָם קוֹרֵא לְהַרְבֵּה שְׁוָרִים ״שׁוֹר״. לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ ״כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב״ (בראשית לב:ה), קָרָא אֶת עַצְמוֹ ״עֶבֶד״, לוֹמַר לוֹ שֶׁבִּרְכַת ״הֱוֵי גְבִיר לְאַחֶיךָ״ (בראשית כז:כט) שֶׁלְּךָ הִיא, וַאֲנִי עַבְדֶּךָ, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וּמַה יִּתְרוֹן לִבְעָלָיו אִם הָעֶבֶד אֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה? וּבַמֶּה יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו הָעֶבֶד הֶעָנִי? עַל כֵּן אָמַר יַעֲקֹב ״יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג:יא), שְׁוָרִים וַחֲמוֹרִים, כִּי בָזֶה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְשֶׁלִּי שֶׁלְּךָ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ״ (בראשית לב:ו), כִּי הָעֶבֶד הֶעָשִׁיר מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו יוֹתֵר מֵעֶבֶד עָנִי. וְעַל כֵּן קָרָא לִשְׁוָרִים הַרְבֵּה ״שׁוֹר״, לוֹמַר כִּי זֶה שֶׁיֵּשׁ לִי אֵינוֹ שֶׁלִּי, וְהַרְבֵּה שְׁוָרִים הֵם כְּמוֹ שׁוֹר אֶחָד, לְפִי שֶׁרְשׁוּת אֲחֵרִים עָלַי, עַל כֵּן הַכֹּל נֶחְשָׁב בְּעֵינַי לְדָבָר מוּעָט.

דָּבָר אַחֵר, שֶׁבָּא לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ וְלוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁבִּרְכַת ״הֱוֵי גְבִיר לְאַחֶיךָ״ לֹא נִתְקַיְּמָה בִּי, כֵּן כָּל שְׁאָר בְּרָכוֹת לֹא נִתְקַיְּמוּ בִּי, כִּי אַבָּא אָמַר לִי ״מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ״, זוֹ אֵינָהּ לֹא מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ, זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ״י. וְקָשֶׁה, אִם כֵּן הַבַּעֲלֵי חַיִּים מֵהֵיכָן גִּדּוּלָם, אִם מִן הָאֲוִיר אוֹ נוֹלְדוּ יֵשׁ מֵאַיִן? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: אַבָּא אָמַר ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ״ (בראשית כז:כח), וְוָא״ו שֶׁל ״וְיִתֶּן״ הוֹרָאָה שֶׁאֲנִי מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת תְּחִלָּה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כָּל אֲשֶׁר אֶמְצָא בְּכֹחִי לַעֲשׂוֹת, לַעֲבוֹד וְלָשֵׂאת בְּהִשְׁתַּדְּלוּת כָּל צְרָכַי. וְזֶה הַמְּעַט אֲשֶׁר אוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכֹחִי וְעֹצֶם יָדִי, יִשְׁלַח ה׳ בּוֹ אֶת הַבְּרָכָה בְּתוֹסֶפֶת רִבּוּי וָשֶׁפַע, עַד אֲשֶׁר זֶה הַמְּעַט אֲשֶׁר לְפָנַי יִפְרֹץ לָרֹב. וְזוֹ הִיא הַבְּרָכָה ״מִטַּל הַשָּׁמַיִם״ - כְּטַל זֶה אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִיש וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם (מיכה ה:ו), כָּךְ תּוֹסֶפֶת בִּרְכַת הַשֶּׁפַע אֵינוֹ תָּלוּי בִּיגִיעַת כַּפָּיו. וְכֵן הָאָרֶץ תּוֹסִיף מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ רִבּוּי שֶׁפַע. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְיִתֶּן״ בְּוָא״ו, כִּי נוֹסָף עַל מַה שֶּׁאֶשְׁתַּדֵּל בַּעֲמַל יְגִיעָתִי, יוֹסִיף ה׳ לִי מִבִּרְכָתוֹ שֶׁפַע שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַת ה׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ספרי ראה קנח) ״יָכוֹל אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב וּבָטֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר ׳בְּכֹל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׳״. וְכָךְ עָשִׂיתִי, שֶׁלֹּא הָיִיתִי יוֹשֵׁב וּבָטֵל אֶלָּא עָבַדְתִּי וְטָרַחְתִּי הַרְבֵּה, וְנָדְדָה שְׁנָתִי מֵעֵינַי זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה, עַד שֶׁזֶּה הַכַּף נַחַת אֲשֶׁר בְּיָדִי מֻשָּׂג מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ. וְזֶה הַמְּעַט כְּכַף אִישׁ קְטַנָּה, הַכֹּל הוּא חֵלֶף עֲבוֹדָתִי וְזוֹ מִשֶּׁלִּי הוּא, אֲבָל שׁוּם תּוֹסֶפֶת בְּרָכָה לֹא רָאִיתִי כָּאן. וְאִלּוּ הָיוּ הַבְּרָכוֹת מְקֻיָּמִים בִּי שֶׁיּוֹסִיף ה׳ לִי ״מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ״ כַּאֲשֶׁר אָמַר, אִם כֵּן מִן הַדִּין הָיָה שֶׁיִּהְיוּ לִי שְׁוָרִים וַחֲמוֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה אֶלֶף פְּעָמִים. וּלְפִי עֵרֶךְ הַבְּרָכוֹת, כָּל אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה לִי הוּא אֵינוֹ נֶחְשָׁב כִּי אִם לְשׁוֹר אֶחָד וַחֲמוֹר אֶחָד, וְאֵין אֲנִי רוֹאֶה בְּמַעֲשֵׂה יָדַי שׁוּם רִבּוּי שֶׁפַע וּבְרָכָה, כִּי אִם מַה שֶּׁטֶּבַע הֶעָמָל מְחַיֵּב. כִּי ״עִם לָבָן גַּרְתִּי״ (בראשית לב:ה) וְלֹא לְחִנָּם גַּרְתִּי עִמּוֹ, כִּי אִם בַּעֲבוּר הָעֲבוֹדָה קָשָׁה אֲשֶׁר עָמַלְתִּי, וְהַכֹּל בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתִי. אֲבָל תּוֹסֶפֶת בְּרָכָה אֵין כָּאן, כִּי בְּעֵרֶךְ הַבְּרָכוֹת אֵין זֶה כִּי אִם שׁוֹר אֶחָד.

וְאִם תֹּאמַר לְעוֹלָם נִתְקַיְּמוּ בְּךָ הַבְּרָכוֹת, וּמַה שֶּׁאֵין בְּיָדְךָ כִּי אִם זֶה הַמְּעַט, הַיְינוּ לְפִי שֶׁלֹּא טָרַחְתָּ בָּהֶם כִּי אִם זְמַן מוּעָט שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, וּכְפִי טֶבַע הַטֹּרַח לֹא הָיָה מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, זוּלַת שֶׁבִּרְכַּת ה׳ מְצוּיָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֶךָ. עַל זֶה אָמַר ״עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עַתָּה״ (בראשית לב:ה) - מִיּוֹם הֲלִיכָתִי מִמְּךָ עַד עַתָּה זֶה לִי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתוֹ, וּבְכָל הַטֹּרַח שֶׁל זְמַן רַב כָּזֶה לֹא מָצְאָה יָדִי כַּבִּיר, כִּי אִם זֶה הַמְּעַט אֲשֶׁר בְּיָדִי הַמּוּשָּׂג מִטֶּבַע טֹרַח הַיְגִיעָה הָרַבָּה, וְאִם כֵּן אֵין זֶה מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בראשית כז:כח).

וְאִם תֹּאמַר, לְעוֹלָם לֹא עָמַלְתִּי בַּעֲבוּר כָּל זֶה כִּי אִם זְמַן מוּעָט וַיִּפְרֹץ לָרֹב מִצַּד הַבְּרָכוֹת, וּמַה שֶּׁלָּקַחְתָּ לִרְאָיָה מַאֲמַר ״וָאֵחַר עַד עָתָּה״, אֵינוֹ רְאָיָה, כִּי מַאן יֵימַר שֶׁטָּרַחְתָּ וְעָבַדְתָּ כָּל אוֹתָן הַיָּמִים, כִּי אוּלַי מִקְצָת הַיָּמִים עָבַדְתָּ וְאַחַר כָּךְ הָיִיתָ דָּר שָׁמָּה בְּלֹא עֲבוֹדוֹת, לְפִי שֶׁיָּשְׁרָה בְּעֵינֶיךָ הַיְשִׁיבָה שָׁמָּה, כִּי לִפְעָמִים קָשֶׁה עַל הָאָדָם לִפְרֹשׁ מִן אֲנָשִׁים טוֹבִים שֶׁהוּא דָּר וּמֻרְגָּל עִמָּהֶם. עַל כֵּן פֵּרֵשׁ לוֹמַר ״עִם לָבָן גַּרְתִּי״, לָבָן זֶה לָבָן הָרַמַּאי וְהַנָּבָל, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָאִישׁ וּמַעֲשֵׂהוּ, וְאוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ זְמַן רַב כָּזֶה עִם אִישׁ רַע מַעֲלָלִים. וְלָמָּה אִחַרְתִּי עַד עַתָּה, אֵין זֶה כִּי אִם הַהֶכְרֵחַ הֱבִיאַנִי עַד הֲלוֹם, כִּי בְּכָל טֹרַח זְמַן רַב זֶה לֹא הִשִּׂיגָה יָדִי כִּי אִם זֶה הַמְּעַט אֲשֶׁר לְפָנַי.

וְאִם תֹּאמַר, לְכָךְ עִכַּבְתִּי זְמַן רַב זֶה, לְפִי שֶׁחֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו וְהָיִיתִי שָׁמָּה תּוֹשָׁב, עַל כֵּן הָיְתָה הַפְּרֵדָה קָשָׁה עָלַי. עַל זֶה אָמַר ״גַּרְתִּי״ - גֵּר הָיִיתִי שָׁמָּה וְלֹא תּוֹשָׁב, וְהָיִיתִי מִתְגּוֹרֵר בְּשָׂדוֹת וִיעָרוֹת, וְאִם כֵּן חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו אֵין כָּאן, וְחֵן בְּעָלָיו גַּם כֵּן אֵין כָּאן, כִּי לָבָן שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן עִכַּבְתִּי שָׁמָּה זְמַן רַב כָּזֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר״, כִּי בְּעֵרֶךְ הַבְּרָכוֹת הַכֹּל נֶחְשָׁב לְשׁוֹר אֶחָד, וְאֵין כָּאן בְּרָכָה כִּי אִם מַה שֶּׁטֶּבַע הֶעָמָל מְחַיֵּב. וְאִם כֵּן שׁוּם בְּרָכָה לֹא נִתְקַיְּמָה בִּי, לֹא בִּרְכַת ״הֱוֵי גְבִיר״ כִּי גֵּר אָנֹכִי, וְלֹא בִּרְכַת רִבּוּי שֶׁפַע הַבָּא מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, כִּי זֶה הַכֹּל מִצַּד הֶעָמָל וְלֹא מִצַּד רִבּוּי בְּרָכָה הַבָּאָה מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו״ (בראשית לב:יד) - הֶרְאָה לוֹ כְּאִלּוּ כָּל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ אֵינוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי אִם מִן הַבָּא בְּיָדוֹ, דְּהַיְנוּ מִמַּה שֶּׁבָּא לוֹ מִכֹּחוֹ וַעֲמַל יָדוֹ, וְלֹא בָּא לוֹ בְּתוֹסֶפֶת שֶׁפַע בִּרְכַת ה׳. וְרָמַז דָּבָר זֶה לְעֵשָׂו בְּמַה שֶּׁצִּוָּה אֶת שְׁלוּחָיו לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלַת ״לְמִי אַתָּה וְגוֹ׳ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב״, וְאֵיךְ יֹאמְרוּ ״לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב״, הֲרֵי ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״ (תהלים כד:א), הָיָה לָהֶם לוֹמַר כִּי מֵאֵת ה׳ הָעֲבָדִים הָהֵם נְתוּנִים לְיַעֲקֹב. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִין שֶׁבָּאוּ לוֹ הָעֲבָדִים מִצַּד תּוֹסֶפֶת בִּרְכַת ה׳, כִּי אִם מִצַּד עֲמָלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. וּבְכָל זֹאת חָלִילָה מִלּוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹב תָּלָה הַיְכֹלֶת בְּכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ, אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי הַיִּרְאָה הוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיו. וּבְהִתְוַדּוֹתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר הֵפֶךְ זֶה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ בְּפָסוּק ״קָטֹנְתִּי״ (בראשית לב:יא).