וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃

ויירא ויצר. וַיִּירָא שֶׁמָּא יֵהָרֵג, וַיֵּצֶר לוֹ אִם יַהֲרֹג הוּא אֶת אֲחֵרִים (בראשית רבה ותנחומא):

וּדְחִיל יַעֲקֹב לַחֲדָא וַעֲקַת לֵהּ וּפַלִּיג יָת עַמָּא דִּי עִמֵּהּ וְיָת עָנָא וְיָת תּוֹרֵי וְגַמְלַיָּא לִ:תרֵין מַשִּׁירְיָן

ויצר לו זה הדבר מהבנין הכבד כמו "והצר לך" (דבר כח נב]:

ויחץ. נפתח היו"ד בעבור אות הנרו הבא אחריו, כמו "וַיַעַל משה" (שמות יט כ)

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד בַּעֲבוּר שֶׁאָמְרוּ לוֹ כִּי יָצָא עֵשָׂו מֵעִירוֹ וְהוּא בָּא לִקְרַאת יַעֲקֹב, וְעוֹד שֶׁלָּקַח עִמּוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים אַרְבַּע מֵאוֹת הָיָה יָרֵא לְנַפְשׁוֹ מְאֹד, כִּי אָמַר לֹא לָקַח כָּל אֵלֶּה רַק לְהִלָּחֵם בִּי. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי בָּעִנְיָן הַזֶּה כִּי עֵשָׂו לֹא קִבֵּל הַשְּׁלוּחִים כַּהֹגֶן וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, וְאוּלַי לֹא הָיוּ לְפָנָיו כִּי לֹא נָתַן רְשׁוּת שֶׁיָּבֹאוּ לְפָנָיו וִידַבְּרוּ עִמּוֹ כְּלָל, כִּי הָיָה הַכָּתוּב מְסַפֵּר שֶׁשָּׁאַל לָהֶם מָה שְׁלוֹם אָחִי וּמָה עִנְיָנוֹ וְעִנְיְנֵי בֵּיתוֹ וּבָנָיו, וְקִרְאוּ לוֹ בִּשְׁלוֹמִי וְאִמְרוּ לוֹ כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ לִרְאוֹתוֹ, וְהֵם הָיוּ מַגִּידִים כֵּן לְיַעֲקֹב. וְהַכָּתוּב לֹא סִפֵּר שֶׁיֹּאמְרוּ הַשְּׁלִיחִים דָּבָר בְּשֵׁם עֵשָׂו, אֲבָל עֶבְרָתוֹ שְׁמוּרָה בְּלִבּוֹ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה הָיָה הוֹלֵךְ בַּחַיִל הַזֶּה, וְהִנֵּה הַשְּׁלוּחִים חָקְרוּ בַּמַּחֲנֶה וְיָדְעוּ כִּי הוּא הוֹלֵךְ לִקְרַאת יַעֲקֹב, וְזֶה טַעַם "וְגַם", כִּי אָמְרוּ בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְלֹא עָנָה אוֹתָנוּ דָּבָר וְלֹא שָׁלַח לְךָ דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ בִּזְרוֹעַ וְחַיִל, וּלְכָךְ הוֹסִיף לוֹ פַּחַד עַל פַּחְדּוֹ, "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ". וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר עה ז) כִּי הַשְּׁלוּחִים הִכִּירוּ בּוֹ שִׂנְאָה, אָמְרוּ, "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו", אַתָּה נוֹהֵג בּוֹ כְּאָח וְהוּא נוֹהֵג עִמְּךָ כְּעֵשָׂו. אֲבָל בַּסּוֹף כַּאֲשֶׁר רָאָה הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה לוֹ יַעֲקֹב, וַאֲשֶׁר הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לְפָנָיו שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים מֵרָחוֹק עַד גִּשְׁתּוֹ אֵלָיו, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו וְחָשַׁב כִּי הוּא מוֹדֶה בִּבְכוֹרָתוֹ וּבִגְדֻלָּתוֹ עָלָיו כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על בראשית ל"ב:ה'), וְהִתְנַחֵם בָּזֶה, כִּי הַלְּבָבוֹת לַה' הֵמָּה, לְכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּה אוֹתָם:

ויירא יעקב - בלבו, אף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוון, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה.

ויצר - מגזרת צרור את המדינים. וכן הוא ותקל גברתה. מן קלל.

ויחץ - מן אשר חצה משה.

ויירא יעקב מאד וא״‎ת מאחר שפגעו בו מלאכים שבאו ללוותו ולשומרו כמו שביארנו בפ׳‎ ויצא למה היה מתיירא מעשו. אלא יש לפרש המלאכים שפגעו בו האחד היה מיכאל שר שלו והאחד סמאל שרו של עשו ובשביל כך ויירא יעקב, שכשם שמיכאל בא לעזרו כך סמאל בא לעזור לעשו. ויירא יעקב אעפ״‎י ששלח לו דברי פיוסין נתיירא שמא גרם החטא להמסר ביד אחיו לפי ששהא בבית לבן עשרים שנה ולא נתעסק בכבוד אב ואם וחשב כי מחשבתו של עשו לא היתה רק לרעה. ד״‎א באנו אל אחיך אל עשו ולא השיבנו דבר שהרי אמר אני בעצמי אלך אליו, וד׳‎ מאות איש עמו ודברתי עמו פה אל פה, ולפיכך ויירא יעקב שלא היה יודע מחשבתו אם לטובה אם לרעה.

ויצר לו היו״‎ד בציר״‎י.

ויחץ את העם אשר אתו אומר יעקב אם עשו ימצאני בורח אכניס בלבו שנאה.

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. בְּיִרְאָה זוֹ יָצְאוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים לִלְקוֹט וְלֹא מָצְאוּ טַעַם נָכוֹן לָמָּה זֶּה וְעַל מָה זֶּה הָיָה מִתְיָרֵא, אַחַר שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּעֲמַיִם לְשָׁמְרוֹ: פַּעַם רִאשׁוֹן בְּמַרְאֵה הַסֻּלָּם נֶאֱמַר ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״ (בראשית כח:טו), פַּעַם שֵׁנִי בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵית לָבָן נֶאֱמַר ״שׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ״ (בראשית לא:ג). וּמַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ שֶׁהָיָה יָרֵא פֶּן יִגְרֹם הַחֵטְא, יְמָאֵן הַשֵּׂכֶל לְקַבֵּל דַּעַת זֶה, כִּי זֶה שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּבֵית לָבָן ״שׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ״, וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר שֶׁבֵּינֵי בֵּינֵי נִתְקַלְקֵל וְחָטָא חֲטָאָה גְדוֹלָה שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְבַטֵּל יִעּוּד זֶה? וּמַהֲרִי״א נִתְחַבֵּט מְאֹד בְּקֻשְׁיָא זוֹ.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בְּהֶתֵּר סָפֵק זֶה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מא:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ לְסוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ כוּ׳, וּכְמוֹ כֵן כָּאן יַעֲקֹב הִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא בָּזֶה שֶׁהֶחֱנִיף לָרָשָׁע וְאָמַר ״כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב״ (בראשית לב:ה), וְכֵן תָּפְשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל יַעֲקֹב כִּדְמַסִּיק (בראשית רבה עה:ב) ״עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ הוּא הוֹלֵךְ כוּ׳, וְיַעֲקֹב עָשָׂה קֹדֶשׁ חוֹל וְקָרָא לְעֵשָׂו אֲדוֹנִי״ מִצַּד הַחֲנֻפָּה שֶׁהֶחֱנִיף לָרָשָׁע. עַל כֵּן הָיָה מִתְיָרֵא, כִּי יָדַע יַעֲקֹב שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּדָּה שֶׁכָּל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע לְסוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַיִּירָא יַעֲקֹב״ (בראשית לב:ח). וּלְפִי שֶׁיַּעֲקֹב בְּלִי סָפֵק הָיוּ בְּיָדוֹ זְכֻיּוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁיִּהְיוּ מַכְרִיעוֹת עַל עָוֹן זֶה, מִכָּל מָקוֹם הָיָה צַר לוֹ שֶׁיְּנַכּוּ לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו עַל יְדֵי שֶׁיַּצִּילֵהוּ מֵעֵשָׂו אָחִיו, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֵּצֶר לוֹ״ (בראשית לב:ח).

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, ״וַיִּירָא יַעֲקֹב״ שֶׁמָּא יַהֲרוֹג אוֹתוֹ עֵשָׂו, ״וַיֵּצֶר לוֹ״ שֶׁהָיָה מֵצֵר עַל מִיתַת אָבִיו יִצְחָק, שֶׁהֲרֵי עֵשָׂו אָמַר ״יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת אָחִי״ (בראשית כז:מא), עַל כֵּן חָשַׁב מֵאַחַר שֶׁעֵשָׂו יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ וַדַּאי כְּבָר מֵת אָבִיו. כָּךְ מַסִּיק בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת יִצְחָק. וְנִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב בָּזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְעֵיל (בראשית לא:מב) ״וּפַחַד יִצְחָק״, וְכָאן אָמַר ״אֱלֹהֵי אָבִי יִצְחָק״, וַהֲרֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם (תנחומא תולדות ז), וְלָמָּה אָמַר כָּאן ״אֱלֹהֵי אָבִי יִצְחָק״? אֶלָּא שֶׁלְּפִי שֶׁעַכְשָׁיו הָיָה סָבוּר שֶׁאָבִיו יִצְחָק מֵת, מֵאַחַר שֶׁעֵשָׂו יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ לְהָרְגוֹ. וּלְפִי זֶה אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י בָּזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ בִּשְׁנֵי הַבְטָחוֹת אָנֹכִי בָּא כוּ׳.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁשֵּׁם אֱלֹהִים הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הַדִּין הִזְכִּיר דַּוְקָא בַּאֲבוֹתָיו, כִּי יַסְפִּיק לוֹ זְכוּת אָבוֹת שֶׁיּוּכַל לַעֲמוֹד גַּם בְּמִדַּת הַדִּין, אֲבָל זְכוּתוֹ קָטָן עַד שֶׁמִּצַּד עַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד כִּי אִם בְּמִדַּת רַחֲמִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״ה׳ הָאוֹמֵר אֵלַי״, אֲבָל בְּמִדַּת הַדִּין אֵינִי יָכוֹל לַעֲמוֹד כִּי אֵין בְּיָדִי זְכֻיּוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי ״קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחֲסָדִים״ (בראשית לב:יא), כִּי קִבַּלְתִּי שָׂכָר גָּדוֹל יוֹתֵר מִמַּעֲשַׂי, כִּי גָּבְרוּ חַסְדֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל כָּל מַעֲשָׂיו, נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו קְטַנִּים מֵחֲסָדָיו, וּכְדִכְתִיב (תהלים קיז ב) ״כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ״.

וַיִּירָא יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: נִכְנַס בְּגֶדֶר לַהֲרוֹג אוֹ לֵיהָרֵג, לָזֶה כְּנֶגֶד לֵיהָרֵג יָרֵא מְאֹד, וּכְנֶגֶד לַהֲרוֹג וַיֵּצֶר לוֹ, וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב מְאֹד אַחַר ״וַיֵּצֶר״.

עוֹד יִרְצֶה כִּי לְצַד שֶׁהוֹדִיעוּהוּ כִּי עֵשָׂו מַעֲרִים לְהַרְאוֹת אַחְוָה וְהוּא שׂוֹנֵא, יָרֵא יַעֲקֹב שֶׁלֹּא לְהָכִין עַצְמוֹ לַמִּלְחָמָה, שֶׁמָּא עֵשָׂו יַהַרְגֵהוּ וְאֵין בְּיָדוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּלֵי קְרָב, וּלְהָכִין עַצְמוֹ בִּכְלֵי קְרָב וַיֵּצֶר לוֹ כִּי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עֵשָׂו רָעָה וּכְשֶׁיִּרְאֵהוּ מוּכָן בִּכְלֵי קְרָב יֹאמַר עֵשָׂו, הֲלֹא יַעֲקֹב הוּא דּוֹרֵשׁ רָעָה וּבָזֶה יְחַדֵּשׁ שִׂנְאָתוֹ. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם וַיַּחַץ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ חָצָה הָעָם: חֲצִי הָרִאשׁוֹן מַרְאִים פְּנֵי אַהֲבָה וְחִבָּה כְּאָח לְאָחִיו, וַחֲצִי מַחֲנֵהוּ מוּכָן וּמְזֻיָּן: