בְּרֵאשִׁית ל״ד · ז׳

וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשׇׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה׃

במילים פשוטות

בני יעקב חזרו מן השדה כששמעו את שאירע, והתעצבו וכעסו מאוד, כי נבלה נעשתה בישראל, מעשה שאין ראוי לעשותו. רש״י מבאר שאף האומות גדרו עצמן מן העריות. הרמב״ן חולק על כך וסובר שהמילים ״וכן לא יעשה״ נמשכות אל ״בישראל״, כלומר שזו נבלה שאין ראוי שתיעשה בישראל דווקא. ספורנו מסביר שהעצב נבע מהבזיון שנעשה בישראל. חזקוני מוסיף שהאחים מיהרו לבוא כששמעו, ושדבר כזה אינו ראוי אפילו בבת אדם פשוט. אור החיים מונה שני דברי כיעור במעשה.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, רשב״ם, ספורנו, חזקוני, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וכן לא יעשה. לְעַנּוֹת אֶת הַבְּתוּלוֹת, שֶׁהָאֻמּוֹת גָּדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֲרָיוֹת עַל יְדֵי הַמַּבּוּל (בראשית רבה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְנֵי יַעֲקֹב עַלּוּ מִן חַקְלָא כַּד שְׁמָעוּ וְאִתְנְסִיסוּ גֻּבְרַיָּא וּתְקֵיף לְהוֹן לַחֲדָא אֲרֵי קְלָנָא עֲבַד בְּיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁכַּב עִם בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לָא כָשַׁר לְאִתְעֲבָדָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה לְעַנּוֹת הַבְּתוּלוֹת, שֶׁהָאֻמּוֹת גָּדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֲרָיוֹת מִפְּנֵי הַמַּבּוּל, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ד:ז'). וְלֹא יָדַעְתִּי זֶה, כִּי הַכְּנַעֲנִים שְׁטוּפִים בָּעֲרָיוֹת וּבַבְּהֵמָה וּבַזָּכוּר, דִּכְתִיב (ויקרא יח כז) "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם", וְלֹא הִתְחִילוּ בָּהֶן בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, וּבִימֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ יְרֵאִים פֶּן יַהַרְגוּ אוֹתָן לָקַחַת נְשֵׁיהֶם. אֲבָל "וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" נִמְשָׁךְ עִם "בְּיִשְׂרָאֵל", כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה בָּהֶם, עַל כֵּן אָמַר "בְּיִשְׂרָאֵל", כִּי אֵינֶנָּה נְבָלָה בֵּין הַכְּנַעֲנִים. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ד:ז') אָמַר, "לֹא כָשַׁר לְאִתְעַבְדָא", לוֹמַר שֶׁהוּא אָסוּר, וּלְכָךְ הִיא נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ובני יעקב באו מן השדה - בתוך כך שיצא חמור לדבר אל יעקב ומצאם וידבר אתם וגו'.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר. הִנֵּה הָעִצָּבוֹן הָיָה עַל כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה בִּזָּיוֹן אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁאֵצֶל הַכְּנַעֲנִים לֹא הָיָה כֵּן, וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה בִּלְתִּי מֻרְגָּל אָז לֶאֱנֹס אֶת בְּתוּלוֹת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, כְּאָמְרוֹ וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה, לְפִיכָךְ חָרָה לָהֶם עַל שֶׁנַּעֲשְׂתָה כָּזֹאת נֶגְדָּם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

באו מן השדה כשמעם מהרו ביאתם על השמועה ששמעו.

וכן לא יעשה אפי׳‎ בבת הדיוט.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּתְעַצְּבוּ וְגוֹ׳ כִּי נְבָלָה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי יֵשׁ בְּמַעֲשֶׂה זֶה שְׁנֵי דִּבְרֵי כִּעוּר: הָאֶחָד הוּא אֲפִלּוּ אִם הָיָה לוֹקֵחַ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה כְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, אַף עַל פִּי כֵן הוּא חֶרְפָּה לָהֶם לָתֵת בִּתָּם לְאִישׁ טָמֵא, וְהוּא אָמְרוֹ אַחַר כָּךְ כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב, וּכְנֶגֶד פְּרָט זֶה אָמַר וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים. וְהַשֵּׁנִי הוּא לְצַד עֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ זֶה, שֶׁאֲפִלּוּ בֵּין הָעַמִּים הַדּוֹמִים בְּגֶדֶר הַפְּחִיתוּת הוּא דָּבָר מְגֻנֶּה, וְהוּא אָמְרוֹ וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ בֵּין הָאֻמּוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ:ו) שֶׁגָּדְרוּ עַצְמָן הָאֻמּוֹת מִן הָעֲרָיוֹת. וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר וַיִּחַר לָהֶם, אֵיךְ עָשָׂה דָּבָר שֶׁאֲפִלּוּ בֵּינֵיהֶם בִּלְתִּי הָגוּן הוּא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל