בְּרֵאשִׁית ל״ה · י״א

וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃

במילים פשוטות

אלוהים אומר ליעקב: אני אל שדי, פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. רש״י מבאר ש״אל שדי״ מלמד שהוא כדאי לברך, ש״פרה ורבה״ נאמר על שם בנימין שעדיין לא נולד, ״גוי״ הוא בנימין, ״גוים״ מנשה ואפרים, ו״מלכים״ הם שאול ואיש בושת משבט בנימין. אבן עזרא מבאר ש״פרה ורבה״ ברכה כמעשה בראשית. ספורנו מבאר ש״אני אל שדי״ לשון שבועה, שהאל נשבע לו שלא יכלה זרעו ולכן לא יחדל מלפרות ולרבות, ושהמלכים יהיו אנשים הגונים מזרעו ולא יצטרך למנות עליו איש נכרי.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, אבן עזרא, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אני אל שדי. שֶׁאֲנִי כְדַי לְבָרֵךְ, שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁלִּי:

פרה ורבה. עַל שֵׁם שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד בִּנְיָמִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ:

גוי. בִּנְיָמִין:

גוים. מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִיּוֹסֵף, וְהֵם בְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים (בראשית רבה):

ומלכים. שָׁאוּל וְאִישׁ בֹּשֶׁת, שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין (בראשית רבה), שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלְדוּ (וּפָסוּק זֶה דְּרָשׁוֹ אַבְנֵר כְּשֶׁהִמְלִיךְ אִישׁ בֹּשֶׁת, וְאַף הַשְּׁבָטִים דְּרָשׁוּהוּ וְקֵרְבוּ בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן אֶת בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה (שופטים כ"א), וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ אִלְמָלֵא הָיָה עוֹלֶה מִן הַשְּׁבָטִים לֹא הָיָה הַקָּבָּ"ה אוֹמֵר לְיַעֲקֹב וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:

גוי וקהל גוים. שֶׁגּוֹיִם עֲתִידִים בָּנָיו לְהֵעָשׂוֹת כְּמִנְיַן הַגּוֹיִם, שֶׁהֵם ע' אֻמּוֹת, וְכֵן כָּל הַסַּנְהֶדְרִין שִׁבְעִים; דָּבָר אַחֵר שֶׁעֲתִידִים בָּנָיו לְהַקְרִיב בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת כַּגּוֹיִם בִּימֵי אֵלִיָּהוּ):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לֵהּ יְיָ אֲנָא אֵל שַׁדַּי פּוּשׁ וּסְגֵי עַם וְכִנְשַׁת שִׁבְטִּין יְהֵא מִנָּךְ וּמַלְכִין דְשַׁלִּיטִין בְּעַמְמַיָּא מִנָּךְ יִפְקוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

פרה ורבה. ברכה כמעשה בראשית:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֲנִי אֵל שַׁדַּי. בִּשְׁמִי אֲנִי נִשְׁבָּע, כְּעִנְיַן "וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעוֹלָם" (דברים לב:מ), וּבָזֶה בִּלְבַד מָצָאנוּ שְׁבוּעַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ לְיַעֲקֹב.

פְּרֵה וּרְבֵה. וְלֹא תִדְאַג שֶׁיִּכְלֶה זַרְעֲךָ בְּיַד גּוֹיִם, גַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה הַזֶּרַע בִּלְתִּי הָגוּן. לְפִיכָךְ לֹא תֶחְדַּל מִלִּפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, עַל הֵפֶךְ עֲצַת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כְּאָמְרוֹ: "מִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵינוּ שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם [אָבִינוּ] כָּלֶה מֵאֵלָיו". וְזֶה כִּי בִּהְיוֹתִי אֵל שַׁדַּי, בִּלְתִּי צָרִיךְ לְנוֹשֵׂא מוּכָן, אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁאָמַרְתִּי עַל כָּל פָּנִים גַּם בִּלְתִּי נוֹשֵׂא מוּכָן.

וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. אֲנָשִׁים הֲגוּנִים לַמַּלְכוּת וְלֹא תִצְטָרֵךְ לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, כְּעִנְיַן בְּמַלְכֵי אֱדוֹם (בראשית לו:לו-לז), שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה, שָׁאוּל מֵרְחוֹבוֹת הַנָּהָר וְזוּלָתָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל