וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃

הנכר. שֶׁיֵּשׁ בְּיֶדְכֶם מִשָּׁלָל שֶׁל שְׁכֶם:

והטהרו. מֵעֲ"זָ:

והחליפו שמלתיכם. שֶׁמָּא יֵשׁ בְּיֶדְכֶם כְּסוּת שֶׁל עֲ"זָ:

וַאֲמַר יַעֲקֹב לֶאֱנַשׁ בֵּיתֵהּ וּלְכֹל דִּי עִמֵּהּ אַעְדוּ יָת טַעֲוַת עַמְמַיָּא דִי בֵינֵיכוֹן וְאִדַכּוּ וְשַׁנּוּ כְּסוּתְכוֹן

הסירו את אלהי הנכר. חלילה חלילה שישכב הנביא עם עובדות אלהי נכר, ופי' תמצאנו בפ' וילך משה (דבר' לא טז):

והטהרו. שירחצו הגוף:

והחליפו שמלותיכם. מהמקום הזה נלמוד שחייב כל ישראל כאשר ילל להתפלל למקום קבוע להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים:

אלהי הנכר - שלקחו בעיר.

הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר. שֶׁלְּקַחְתֶּם מִשְּׁכֶם, אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְלוּ אוֹתָם עוֹבְדֵיהֶם כְּמוֹ נְשֵׁי שְׁכֶם, כְּאָמְרָם "גּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בְּעַל כָּרְחוֹ" (עבודה זרה מג., נב.), וְלָכֵן הֵם מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה, מִכָּל מָקוֹם הָסִירוּ אוֹתָם מִקִּרְבְּכֶם עַתָּה בְּלֶכְתֵּנוּ לְבֵית אֵל, כְּדֵי שֶׁתִּרְחַק מִלִּבְּכֶם כָּל מַחֲשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה:

הסרו את אלהי הנכר שלא תהא העבודה נראית לשם אותו אלהות.

[והחליפו שמלתיכם לפי שעבדו בהם עבודת כוכבים].

הָסִירוּ אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם. הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם״. לְפִי שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה קָדְמָה לוֹ הַמַּחֲשָׁבָה, וְהִרְהוּר עֲבֵרָה קוֹדֵם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה. וְעַל כֵּן צִוָּה לָהֶם לְטַהֵר תְּחִלָּה חֵטְא הַהִרְהוּר וְאָמַר ״הָסִירוּ אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם״ מַמָּשׁ, כִּי אָמַר יַעֲקֹב ״אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם״ (איוב א:ה), וְהָיוּ מְהַרְהֲרִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבְּיָדָם, ״וְהִטַּהֲרוּ״. כִּי עַל יְדֵי זֶה יִבְרָא לָכֶם ה׳ לֵב טָהוֹר. אוֹ יֹאמַר עַל סְתָם הִרְהוּר חֵטְא הַבָּא מִצַּד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא אֱלֹהֵי נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם, כְּאָמְרָם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:) ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר״ (תהלים פא י) - אֵיזוֹ אֵל זָר שֶׁבְּתוֹךְ גּוּף הָאָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה יֵצֶר הָרָע. וְאַחַר כָּךְ הִזְהִירָם עַל תִּקּוּן חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים וְהַלְבִּישׁוּ אֶתְכֶם מַחֲלָצוֹת, כִּי מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַמַּלְבּוּשׁ כִּנּוּי אֶל הַמַּעֲשִׂים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ט ח) ״בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים״. עַל זֶה אָמַר ״וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם״. ״וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל״, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מְלֻכְלָךְ בְּחֵטְא וְעָוֹן, עַד אֲשֶׁר יְתַקְּנוּ תְּחִלָּה חֵטְא הַהִרְהוּר וְהַמַּעֲשֶׂה. ״וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם״, כִּי בְּזֶה תִּקְּנוּ חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה וְהַהִרְהוּר כְּאֶחָד, הַמַּעֲשֶׂה כִּפְשׁוּטוֹ בְּבִטּוּל הָעֲבוֹדָה זָרָה אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְהַסָּרַת הַיֵּצֶר הָרָע אֵל נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹכָם מַמָּשׁ רָמַז גַּם כֵּן בְּאָמְרָם ״אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם״, כְּאָמְרָם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה לד י) שֶׁהָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם, אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּם בִּרְשׁוּתָם וּבְיָדָם. וְזֶהוּ ״אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם״ - הוֹרוּ שֶׁזֶּהוּ שֶׁבְּתוֹכָם הֲרֵי הוּא בְּיָדָם, זֶהוּ רֶמֶז נָכוֹן קָרוֹב לִשְׁמֹעַ.

הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר. פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁרָצָה יַעֲקֹב לִסַּע מֵהַמָּקוֹם הַהוּא, חָשׁ שֶׁמָּא יִקְחוּ בְּיָדָם מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים וְיִהְיוּ בִּרְשׁוּתָם, וְלֶהֱיוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ עִמָּהֶם מֵהָאוּמּוֹת שֶׁיְּבַטְּלוּ אוֹתָם קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם, אֵין לָהֶם בִּטּוּל עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל.

וְאִם תֹּאמַר לָמָּה לֹא בִּטְּלוּ אוֹתָם נְשֵׁי אַנְשֵׁי שְׁכֶם קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לְיָדָם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה מג.) גּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בְּעַל כָּרְחוֹ וַאֲפִלּוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל חֲבֵרוֹ? וְיֵשׁ לוֹמַר כִּי הַנָּשִׁים דִּינָם כִּקְטַנִּים וְאֵין הַקְּטַנִּים מְבַטְּלִים עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ דְּאָמְרִינַן בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה דַּף מ״ג וְאָמְרוּ שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנָם: וּשְׁמַע מִנָּהּ הַיּוֹדֵעַ בְּטִיב וְכוּ׳ וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ אֵינוֹ מְבַטֵּל, עַד כָּאן, וְהַנָּשִׁים דִּינָם כְּקָטָן. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיוּ מְדַקְדְּקִים שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לְיָדָם עַד שֶׁיְּבַטְּלוּ אוֹתָם. אוֹ שֶׁהָיוּ עֲבוֹדָה זָרָה נִסְתָּרִים בַּכֵּלִים וְכַדּוֹמֶה, וְלֹא הָיוּ נִכָּרִים אֶצְלָם לְתַקֵּן בִּטּוּלָם קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לְיָדָם, וְעַל זֶה צִוָּה יַעֲקֹב לִבְדֹּק לְהָסִיר הַכִּעוּר. אוֹ אוּלַי שֶׁנִּתְעָרְבָה עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ תַּשְׁמִישׁ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא נִתְבַּטְּלוּ וְנֶאֶסְרוּ הַכֹּל.

וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּטַּהֲרוּ מִמַּגַּע עָבָר, כִּי עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים. וְאָמְרוֹ וְהַחֲלִיפוּ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת אֲבוֹת הַטֻּמְאָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל אַב הַטֻּמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, בֵּין אָב וְכוּ׳, אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אוֹ הַנּוֹשְׂאוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר לָהֶם שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נָגְעוּ הַשְּׂמָלוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה, הֲרֵי הֵם טְמֵאִים וּצְרִיכִין לְהַחְלִיפָם. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר שִׂמְלֹתֵיכֶם, פֵּרוּשׁ, אוֹתָם שֶׁהָיוּ עֲלֵיהֶם בְּעֵת שֶׁבָּזְזוּ הַבִּזָּה שֶׁהָיוּ בָּהֶם עֲבוֹדָה זָרָה.

וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה יָחוּשׁ לְהַחְלָפַת בְּגָדִים, וַהֲלֹא אֵין אָדָם וְכֵלִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה, וּבְגָדִים אֵלּוּ לוּ יְהֵא שֶׁנָּגְעוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ, אֵינָם נַעֲשִׂים אַב הַטֻּמְאָה וְאֵינָם מְטַמְּאִים אָדָם? יֵרָאֶה, כֵּיוָן שֶׁמָּצִינוּ קְרִיאַת שֵׁם לַעֲבוֹדָה זָרָה מֵתִים, דִּכְתִיב (תהילים ק״ו:כ״ח) ״וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים״, וּמָצִינוּ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (חולין ג.) חֶרֶב הֲרֵי הוּא כְּחָלָל, וְכָתַב הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כֵּלִים וְכוּ׳ וּבְגָדִים, עַד כָּאן, אִם כֵּן נַעֲשׂוּ הַבְּגָדִים כְּטֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ, וְלָזֶה יְצַו הַצַּדִּיק לְהַחְלִיף הַבְּגָדִים.