וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כׇּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃

האלה. מִין אִילַן סְרָק:

עם שכם. אֵצֶל שְׁכֶם:

וִיהָבוּ לְיַעֲקֹב יָת כָּל טַעֲוַת עַמְמַיָּא דִי בִידֵיהוֹן וְיָת קָדָשַׁיָּא דִי בְאֻדְנֵיהוֹן וְטַּמַּר יָתְהוֹן יַעֲקֹב תְּחוֹת בָּטְמָא דִי עִם שְׁכֶם

וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ אֵינָן מִן הַנִּקְבָּרִים, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם (ע"ז מג). וְהַנִּרְאֶה אֵלַי כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא לָקְחוּ עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ מִשְּׁכֶם עַד שֶׁנִּתְבַּטְּלָה וְהֻתְּרָה לָהֶם, שֶׁהַגּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בְּעַל כָּרְחוֹ (שם מג), וְהִנֵּה הִיא מֻתֶּרֶת לָהֶם, אֲבָל יַעֲקֹב צִוָּה לְהָסִיר אוֹתָהּ לְטַהֲרַת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם וּלְהַקְרִיב לְפָנָיו קָרְבָּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה לָהֶם בִּטְבִילָה וְחִלּוּף הַבְּגָדִים, וְהָיָה דַּי לָהֶם בִּקְבוּרָה, וְלָכֵן טָמַן אוֹתָם תַּחַת הָאֵלָה בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ:

וַיִּטְמֹן אוֹתָם יַעֲקֹב. וְלֹא אִבְּדָם מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כְּבָר מְבֻטָּלִים וּמֻתָּרִין בַּהֲנָאָה.

אשר באזניהם של אלהי הנכר.