וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכׇל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ׃

יעקב בא ללוז אשר בארץ כנען, היא בית אל, הוא וכל העם אשר עמו. לפי פשט הפסוק מזהה הכתוב את לוז עם בית אל, המקום שבו חלם יעקב בלכתו לחרן וקרא לו שם זה. חזקוני מבאר שהכתוב הדגיש ״אשר בארץ כנען״ מפני שיש לוז אחרת במקום אחר, ולכן הוצרך לפרש באיזו לוז מדובר. אונקלוס מתרגם את שמות המקומות כפשוטם. בפסוק זה מגיע יעקב יחד עם כל בני ביתו אל היעד שאליו נצטווה לעלות, לקיים את נדרו ולבנות שם מזבח לאל שנגלה אליו בעברו במקום זה.