בְּרֵאשִׁית ל״ז · א׳

וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃

במילים פשוטות

לאחר שהתורה סיפרה בקצרה על התיישבות עשׂו וצאצאיו, היא פונה לספר באריכות על יעקב וקורותיו. רש״י מסביר שהתורה מאריכה ביעקב מפני שהוא וזרעו חשובים לפני הקדוש ברוך הוא. הרמב״ן והרשב״ם מדגישים את ההבדל: עשׂו ישב בארץ אחוזתו הקבועה בשׂעיר, ואילו יעקב ישב כגר בארץ כנען שאינה שלו, ובכך התקיים מה שנאמר לאברהם ״כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם״ - דווקא ביעקב ולא בעשׂו. הרשב״ם מוסיף שיעקב נשאר אצל אביו מפני שלו נאה משפט הבכורה. הספורנו מדייק שיעקב ישב באותו חלק מארץ כנען שבו גרו אבותיו.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, רשב״ם, ספורנו, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וישב יעקב וגו'. אַחַר שֶׁכָּתַב לְךָ יִשּׁוּבֵי עֵשָׂו וְתוֹלְדוֹתָיו בְּדֶרֶךְ קְצָרָה, שֶׁלֹּא הָיוּ סְפוּנִים וַחֲשׁוּבִים לְפָרֵשׁ הֵיאַךְ נִתְיַשְּׁבוּ וְסֵדֶר מִלְחֲמוֹתֵיהֶם אֵיךְ הוֹרִישׁוּ אֶת הַחֹרִי, פֵּרֵשׁ לָךְ יִשּׁוּבֵי יַעֲקֹב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה כָּל גִּלְגּוּלֵי סִבָּתָם, לְפִי שֶׁהֵם חֲשׁוּבִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּי' דוֹרוֹת שֶׁמֵּאָדָם וְעַד נֹחַ פְּלוֹנִי הוֹלִיד פְּלוֹנִי, וּכְשֶׁבָּא לְנֹחַ הֶאֱרִיךְ בּוֹ, וְכֵן בְּי' דוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם קִצֵּר בָּהֶם, וּמִשֶּׁהִגִּיעַ אֵצֶל אַבְרָהָם הֶאֱרִיךְ בּוֹ. מָשָׁל לְמַרְגָּלִית שֶׁנָּפְלָה בֵּין הַחוֹל, אָדָם מְמַשְׁמֵּשׁ בַּחוֹל וְכוֹבְרוֹ בִּכְבָרָה עַד שֶׁמּוֹצֵא אֶת הַמַּרְגָּלִית, וּמִשֶּׁמְּצָאָהּ הוּא מַשְׁלִיךְ אֶת הַצְּרוֹרוֹת מִיָּדוֹ וְנוֹטֵל הַמַּרְגָּלִית. דָּ"אַ וישב יעקב, הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה נִכְנְסוּ גְמַלָּיו טְעוּנִים פִּשְׁתָּן, הַפֶּחָמִי תָמַהּ אָנָה יִכָּנֵס כָּל הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה? הָיָה פִּקֵּחַ אֶחָד מֵשִׁיב לוֹ נִצּוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִמַּפּוּחַ שֶׁלְּךָ שֶׁשּׂוֹרֵף אֶת כֻּלּוֹ, כָּךְ יַעֲקֹב רָאָה אֶת כָּל הָאַלּוּפִים הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה, תָּמַהּ וְאָמַר מִי יָכוֹל לִכְבֹּשׁ אֶת כֻּלָּן? מַה כְּתִיב לְמַטָּה, אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, דִּכְתִיב וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א') - נִצּוֹץ יוֹצֵא מִיּוֹסֵף שֶׁמְּכַלֶּה וְשׂוֹרֵף אֶת כֻּלָּם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיתֵיב יַעֲקֹב בְּאַרְעָא תּוֹתָבוּת אֲבוּהִי בְּאַרְעָא דִכְנָעַן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וישב. הזכיר שאלופי עשו ישבו בהר שעיר ויעקב ישב בארץ הנבחרת,

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו כִּי אָמַר שֶׁאַלּוּפֵי עֵשָׂו יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם, כְּלוֹמַר הָאָרֶץ שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, אֲבָל יַעֲקֹב יָשַׁב גֵּר כְּאָבִיו בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אֶלָּא לִכְנַעַן, וְהַכַּוָּנָה לְהַגִּיד כִּי הֵם בּוֹחֲרִים לָגוּר בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת וְשֶׁנִּתְקַיֵּם בָּהֶם "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" (בראשית ט"ו:י"ג) וְלֹא בְּעֵשָׂו, כִּי בְּיַעֲקֹב לְבַדּוֹ יִקָּרֵא לָהֶם זָרַע:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וישב יעקב - עשו הלך אל ארץ מפני יעקב אחיו, אבל יעקב ישב אצל אביו בארץ מגוריו כי לו משפט הבכורה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק מֵאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁדָּר בּוֹ אָבִיו, כְּעִנְיָן (בראשית לה:כז) "אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק":

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וישב יעקב מוסב אוישב עשו בהר שעיר לאחר שסיפר לך איך נתיישב עשו בהר שעיר חזר וכתב שיעקב ישב בארץ מגורי אביו כי לו משפט הבכורה שהרי לקחה בדמים ודינו לירש נכסי אביו, ועשו הלך לו כאיש נכרי.

בארץ מגורי אביו בארץ כנען תרווייהו צריכי אם לא נאמר בארץ מגורי אביו לא ידענו באיזו עיר, ואם לא נאמר בארץ כנען הייתי אומר בארץ מגורי אביו זהו אברהם והיינו אור כשדים.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו כתב לך להודיעך כי דבר ה׳‎ יקום לעולם שאמר לאברהם ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך. שגם האבות נתיישבו בה באברהם הוא אומר וישב באלוני ממרא אשר בחברון, ביצחק הוא אומר ויזרע יצחק בארץ ההיא, ביעקב הוא אומר וישב יעקב בארץ מגורי אביו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ יְשִׁיבַת אָבִיו״, אוֹ ״וַיָּגָר יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו״, וְעוֹד ״בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״ לָמָּה לִי? אֶלָּא לְפִי שֶׁמַּאֲשִׁים אֶת יַעֲקֹב עַל שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע, לִהְיוֹת כְּתוֹשָׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּמְקוֹם מְגוּרֵי אָבִיו, כִּי אָבִיו לֹא כֵן עָשָׂה, אֶלָּא הָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּגֵר וּכְאוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״ (בראשית כו, ג). הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״גּוּר״, כִּי רָצָה ה׳ שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״גּוּר״ לְפִי שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ פַעַם דָּר בְּאֶרֶץ לֹא לוֹ, וְהַדָּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה נִקְרָא ״גֵּר״, עַל זֶה אָמַר ״בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״. וּבְאוֹתָהּ אֶרֶץ הָיָה יִצְחָק תּוֹשָׁב, כִּי שֶׁלּוֹ הִיא, שֶׁכֵּן אָמַר אַבְרָהָם ״גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם״ (בראשית כג, ד) - ״אִם תִּרְצוּ הֲרֵינִי גֵר, וְאִם לָאו אֶטְּלֶנָּה מִן הַדִּין״ כוּ׳, אִם כֵּן גַּם יִצְחָק הָיָה תּוֹשָׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, כִּי יְרֻשָּׁה הִיא לוֹ, וּמַהוּ זֶה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״גּוּר בָּאָרֶץ״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל גֵּרוּת הָעוֹלָם הַזֶּה אָמַר לוֹ כֵן, שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ לוֹ יְשִׁיבָה שֶׁל שַׁלְוָה אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ שֶׁלּוֹ, כִּמְדַיֵּר בֵּי דַיָּרָא (ראש השנה ט:). וְיַעֲקֹב לֹא לָמַד מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, עַל כֵּן קָפְצָה עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף.

דָּבָר אַחֵר, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ (בראשית טו יג), וְגַם יַעֲקֹב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בִּפְרִיעַת חוֹב זֶה, וְהוּא בִּקֵּשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל שַׁלְוָה בִּמְקוֹם מְגוּרֵי אָבִיו. כִּי מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק הִתְחִיל הַגֵּרוּת, וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶת עַצְמָם כְּגֵרִים וְהָיוּ נָדִים וּמְטוּלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע, וְלֹא הָיוּ קוֹנִין נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם, וְהַכֹּל עָשׂוּ כְּדֵי לְשַׁלֵּם מְהֵרָה חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״. בִּשְׁלָמָא עֵשָׂו שֶׁהָלַךְ לוֹ אֶל אֶרֶץ, שַׁפִּיר קָאָמַר ״אֵין לִי חֵלֶק בַּמַּתָּנָה שֶׁל אֶרֶץ הַזֹּאת, וְלֹא בִּפְרִיעַת הַחוֹב״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י סוֹף פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח עַל פָּסוּק ״וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ״ (בראשית לו ו). אֲבָל יַעֲקֹב הָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְרָצָה לְקַבֵּל חֵלֶק בְּמַתְּנַת הָאָרֶץ, וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״, עַל כֵּן קָפְצָה עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״, וְאִלּוּ לֹא בָּטְלָה מִיַּעֲקֹב יְשִׁיבָה שֶׁל מְנוּחָה, לֹא הָיוּ יָמִים אֵלּוּ עוֹלִים לוֹ לְמִסְפַּר אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְהָיָה מִתְאַחֵר הַקֵּץ בְּהֶכְרֵחַ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר פָּסוּק זֶה, שֶׁהֲלֹא כְּבָר אָמַר בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת (בראשית ל״ה:כ״ז) ״וַיָּבֹא יַעֲקֹב וְגוֹ׳ הִיא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק״, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא יוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁיָּצָא, יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי שָׁם קָנָה יְשִׁיבָתוֹ. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְאִם לְיַחֵד הַמָּקוֹם הָיָה לוֹ לוֹמַר בְּחֶבְרוֹן, וְאִם לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו הֲלֹא כְּבָר אָמַר בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת ״אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק״?

אָכֵן לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדַם לוֹמַר בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת וְהוֹדִיעַ כִּי עֵשָׂו אָחִיו יָרַשׁ אֶת הַר שֵׂעִיר מִכֹּחַ זְכוּת אָבִיו, חָל עַל הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ יְרֻשַּׁת יַעֲקֹב. וְאָמַר וַיֵּשֶׁב וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעַ מִדַּת טוּבוֹ שֶׁלֹּא הִתְנַהֵג בָּאָרֶץ אֶלָּא בְּגֵרוּת, הֲגַם שֶׁרָאָה שֶׁעֵשָׂו יָרַשׁ יְרֻשָּׁתוֹ וְהָאָדוֹן דִּקְדֵּק לוֹמַר אֵלָיו שֶׁנָּתַן לוֹ בְּיִחוּד אֶת הָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת (בראשית ל״ה:י״ב) בְּפָסוּק ״לְךָ אֶתְּנֶנָּה״, אַף עַל פִּי כֵן לֹא עָשָׂה בּוֹ רֹשֶׁם וְהָיָה מִתְגּוֹרֵר בְּגֵרוּת כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן פֵּרוּשׁ: שֶׁהָיָה מִתְנַהֵג בָּהּ כְּאֶרֶץ לֹא לוֹ אֶלָּא אֶרֶץ כְּנָעַן.

אוֹ יֹאמַר, הֲגַם שֶׁהִיא אֶרֶץ כְּנַעַן הַנִּתֶּנֶת לוֹ מוֹרָשָׁה, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה גֵּר בָּהּ עַד שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים עַל יְדֵי תּוֹלְדוֹת יוֹסֵף, וְהוּא אָמְרוֹ אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְגוֹ׳, וְנִמְכַּר לְמִצְרַיִם וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ מִצְרַיִם, וְהֶעֱלָה אוֹתָם הַמַּבְטִיחַ לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ אֶל הָאָרֶץ וְיָרְשׁוּ נַחֲלָתָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל