וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֮ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה׃

ויספר אל אביו ואל אחיו. לְאַחַר שֶׁסִּפֵּר אוֹתוֹ לְאֶחָיו חָזַר וְסִפְּרוֹ לְאָבִיו בִּפְנֵיהֶם:

ויגער בו. לְפִי שֶׁהָיָה מֵטִיל שִׂנְאָה עָלָיו:

הבוא נבוא. וַהֲלֹא אִמְּךָ כְבָר מֵתָה, וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִין לְבִלְהָה שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְּאִמּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יַקְנִיאוּהוּ, לְכָךְ אָמַר לוֹ הֲבוֹא נָבוֹא וְגוֹ' - כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ כָּךְ הַשְּׁאָר הוּא בָטֵל:

וְאִשְׁתָּעֵי לַאֲבוּהִי וְלַאֲחוֹהִי וּנְזַף בֵּהּ אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵהּ מָה חֶלְמָא הָדֵין דִּי חֲלֵמְתָּא הֲמֵיתָא נֵיתֵי אֲנָא וְאִמָּךְ וְאַחָיךְ לְמִסְגֻד לָךְ עַל אַרְעָא

ויגער בו אביו. גערה אם בי"ת דרך קלון, ובלא בי"ת לשון השחתה, כמו הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב ג), או הוא על דרך משל שיגער בזרע ויפחד ולא יעלה:

אני ואמך. על בלהה שפחת אמו שגדלה אותו:

וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו סִפֵּר הַחֲלוֹם הַזֶּה לְאָבִיו וְלֹא הָרִאשׁוֹן, כִּי הוּא עַצְמוֹ הַמַּכִּיר בְּפִתְרוֹנוֹ כִּי הַשֶּׁמֶשׁ יִרְמֹז לְאָבִיו, וְהוּא גָּעַר בּוֹ. וְטַעַם "וְאֶל אֶחָיו" פַּעַם שֵׁנִית, כִּי יְסַפֵּר אוֹתוֹ לְאָבִיו בִּפְנֵי אֶחָיו, וְהוּא גָּעַר אוֹתוֹ לְשַׁכֵּךְ חֲמָתָם מֵעָלָיו. וְטַעַם "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ", כְּמוֹ "מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ" (תהלים קמד ג), כְּלוֹמַר מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם שֶׁתַּגִּידֶנּוּ כִּי אֵינָם אֶלָּא דְּבָרִים בְּטֵלִים. אוֹ טַעַם הַגְּעָרָה לוֹמַר, אֵיךְ נְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לַחְלֹם הַחֲלוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם גֹּבַהּ לֵב וְנַעֲרוּת שֶׁיַּעֲלוּ דְּבָרִים כְּאִלּוּ עַל לְבָבְךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲלוֹמוֹת (דניאל ב כט) "רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ" וְכָתוּב (שם ד ב) "וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי":

הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וַהֲלֹא אִמְּךָ כְּבָר מֵתָה, וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִים לְבִלְהָה שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְּאִמּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ (ברכות נה) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים. וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יְקַנְאוּהוּ בְּכָךְ, אָמַר לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ כָּךְ הַכֹּל בָּטֵל, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:י'). וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי בְּעֵת שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם כְּבָר מֵתָה בִּלְהָה גַּם זִלְפָּה, כִּי הַכָּתוּב אָמַר בְּסִפּוּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ (בראשית מ"ו:כ"ו) "מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב", וְלֹא הִזְכִּיר "מִלְּבַד נָשָׁיו וּנְשֵׁי בָּנָיו". וְאִם תֹּאמַר כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם פִּילַגְשִׁים לֹא רָצָה לוֹמַר "לְבַד מִנְּשֵׁי בְּנֵי יַעֲקֹב וּפִילַגְשָׁיו", הִנֵּה כָּתוּב "נְשֵׁי אָבִיו". וְרָחוֹק הוּא שֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵחַ רֶמֶז לְפִילַגְשׁוֹ. אֲבָל עִנְיַן הַחֲלוֹם כִּי הַשֶּׁמֶשׁ רֶמֶז לְיַעֲקֹב וְהַיָּרֵחַ רֶמֶז לִבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל נָשָׁיו שֶׁבָּהֶן הָיוּ תּוֹלְדוֹתָיו, וְיִרְמֹז כִּי כָל תּוֹלְדוֹתָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְהֵם כָּל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כִּי כֻלָּם הִשְׁתַּחֲווּ בְּבוֹאָם אֵלָיו, וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים אֵלּוּ אֶחָיו אֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בִּפְנֵי עַצְמָן טֶרֶם בֹּא אֲבִיהֶם, כְּדִכְתִיב (בראשית מ"ג:כ"ו) "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה":

מה החלום הזה וגו' - אפילו היתה אמו קיימת היה אומר להוכיחו.

מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה? אֵין זֶה כִּי אִם רוֹעַ לֵב שֶׁתַּחְשׁוֹב לִמְלוֹךְ עָלֵינוּ, וְרַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכָּבְךָ סְלִיקוּ.

ויגער בו אביו ואעפ״‎י כן ואביו שמר את הדבר יודע היה שהיו הדברים עתידין ליגע אליהן. אבל כדי להשקיט הקנאה שביניהם גער בו.

וַיִּגְעַר בּוֹ וְגוֹ׳. לְהָסִיר קִנְאַת הָאַחִים, וְסָתַר הַחֲלוֹם בְּקֻשְׁיַת ״אֲנִי וְאִמְּךָ״, כִּי מֵהַמְּנִיעָה הַמֻּחְלֶטֶת הִיא. וְהַטַּעַם כִּי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב תַּשִּׂיגֵם הַגְּדֻלָּה מֵהָאֻמּוֹת אֶלָּא דַּוְקָא מֵאֲבִיהֶם, וּמֵעַתָּה אֵין מְצִיאוּת שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ אָבִיו, וּמִמֵּילָא סָתַר הַחֲלוֹם בִּפְנֵי הָאַחִים, וּלְבָבוֹ לֹא כֵּן יַחְשׁוֹב.