וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃

לא נכנו נפש. מַכַּת נֶפֶשׁ, זוֹ הִיא מִיתָה:

וּשְׁמַע רְאוּבֵן וְשֵׁזְבֵהּ מִידֵיהוֹן וַאֲמַר לָא נִקְטְלִנֵּהּ נְפָשׁ

לא נכנו נפש. כמו "ומשרתו יהושע בן נון נער" (שמות לג יא) שפי' משרתו שירות נער, כי לא היה בימים ההם נער, וכן לא נכנו מכת נפש להוציא נפשו:

ויצלהו מידם - שלא נהרג.

וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם. בִּמְנִיעַת הַפֹּעַל הַפִּתְאוֹמִי הַמּוֹלִיד מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לְתִקּוּן (קהלת א:טו), שֶׁיִּפּוֹל בְּכָמוֹהוּ גַּם הַצַּדִּיק לִפְעָמִים, כְּעִנְיַן רְאוּבֵן עִם בִּלְהָה, כְּאָמְרוֹ "פַּחַז כַּמַּיִם" (בראשית מט:ד).

וישמע ראובן ויצלהו מידם אמר הקב״‎ה הוא פתח בהצלת נפשות תחלה חייו שאין מפרישין ערי הצלה מתחלה אלא מתחומו הה״‎ד את בצר במדבר בארץ המישור לראובני.

וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁהָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן, וְיָכוֹל לַהֲרוֹג מִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן חַיּוֹת רָעוֹת לֹא יִפְגְּעוּ בָּאָדָם אִם לֹא יִתְחַיֵּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם, פֵּרוּשׁ, מִיַּד הַבְּחִירִי, וּבָזֶה סָתַר אָמְרוֹ ״וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו״ וְגוֹ׳, כִּי הַבְּחִירָה תְּבַטֵּל הַדָּבָר, וְאֵין רְאָיָה אִם יַהַרְגוּהוּ כִּי שֶׁקֶר דִּבֵּר.

לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. פֵּרוּשׁ, לְהֶדְיָא, אֶלָּא נִהְיֶה גּוֹרְמִים לוֹ מִיתָה, וְהוּא אָמְרוֹ אַחַר כָּךְ אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ וְגוֹ׳, זוֹ הָיְתָה טַעֲנָתוֹ לָהֶם, וְהוּא טַעְמוֹ כָּמוּס עִמּוֹ, שֶׁהוּא לְהַצִּילוֹ לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, כִּי יָדַע נֶאֱמָנָה כִּי חַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לּוֹ, וְלֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים בְּזֶרַע יַעֲקֹב, גַּם לֹא יְעַכְּבֶנּוּ שָׁם לָמוּת בָּרָעָב, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן תִּמְצָא שֶׁתֵּכֶף וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר שֶׁחָזַר אֵלָיו לְהוֹצִיאוֹ מֵהַבּוֹר.