בְּרֵאשִׁית ל״ז · כ״ד

וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם׃

במילים פשוטות

האחים לקחו את יוסף והשליכו אותו אל הבור, והכתוב מדגיש שהבור היה ריק ״אין בו מים״. רש״י שואל: אם נאמר שהבור ריק, מדוע צריך להוסיף ״אין בו מים״? ומבאר שבא ללמד שמים לא היו בו, אבל נחשים ועקרבים היו בו. הרשב״ם מסביר בפשט שהכתוב מדגיש שלא היו בו מים, שכן אילו היו בו מים היו מטביעים אותו - והם הרי אמרו ״ויד אל תשלחו בו״, שלא רצו להמיתו בידיהם ממש. כך מתקיים ניגוד חריף בין רוגע האחים לבין הסכנה שבה נתון יוסף.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והבור רק אין בו מים. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְהַבּוֹר רֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֵין בּוֹ מָיִם? מַיִם אֵין בּוֹ, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ (בראשית רבה, שבת כ"ב):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְנָסְבוּהִי וּרְמוֹ יָתֵהּ לְגֻבָּא וְגֻבָּא רֵיקָא לֵית בֵּהּ מַיָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אין בו מים - שאם היה בו מים לא היו משליכין אותו שם. שאם כן היו מטביעין אותו וממיתין אותו בידם והם אמרו: ויד אל תשלחו בו וידינו אל תהי בו לגרום לו מיתה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אין בו מים שאם היו בו מים לא היו משליכים אותו שם להמיתו בידים שהרי אמרו וידינו אלא תהי בו להמיתו בידים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. מָצְאוּ לָהֶם הֶתֵּר בָּזֶה כִּי חָשְׁבוּ אֶת מֵבִיא דִּבָּתָם לְבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, וּמָצִינוּ שֶׁבַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן נִדּוֹנִים בִּנְחָשִׁים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כא ה) ״וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה״, וּכְתִיב (במדבר כא ו) ״וַיְשַׁלַּח ה׳ בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים״, יָבֹא הַנָּחָשׁ שֶׁחָטָא בִּלְשׁוֹנוֹ וְסִפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל בּוֹרְאוֹ (שמות רבה ג יב) וְיִפָּרַע מִבַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ״י שָׁמָּה, שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וּכְתִיב (קהלת י יא) ״אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן״. וּכְתִיב (קהלת י ח) ״וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ״. זֶה הַלָּשׁוֹן הַפּוֹרֵץ שְׁנֵי גְּדֵרִים, אַחַת שֶׁל בָּשָׂר וְאַחַת שֶׁל עֶצֶם, וְיוֹצֵא לַחוּץ לְדַבֵּר, עַל כֵּן הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהָיוּ בַּבּוֹר נְחָשִׁים, לוֹמַר יָבֹא הַנָּחָשׁ שֶׁחָטָא בִּלְשׁוֹנוֹ עַל עִסְקֵי עֲרָיוֹת, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁרָאָה אֶת אָדָם וְחַוָּה עֲסוּקִים בְּתַשְׁמִישׁ עַל כֵּן נִתְאַוָּה לָהּ, וְיִפָּרַע מִן יוֹסֵף שֶׁסִּפֵּר עַל אֶחָיו אֵיךְ שֶׁהֵם חֲשׁוּדִים עַל עֲרָיוֹת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל