בן זקנים. שֶׁנּוֹלַד לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בַּר חַכִּים הוּא לֵהּ - כָּל מַה שֶּׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ. דָּ"אַ, שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלוֹ דּוֹמֶה לוֹ:
פסים. לְשׁוֹן כְּלִי מֵילָת, כְּמוֹ כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, וּכְמוֹ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים דְּתָמָר וְאַמְנוֹן, וּמִ"אַ עַ"שֵׁ צָרוֹתָיו, שֶׁנִּמְכַּר לְפוֹטִיפַר וְלַסּוֹחֲרִים וְלַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלַמִּדְיָנִים:
וְיִשְׂרָאֵל רְחֵם יָת יוֹסֵף מִכָּל בְּנוֹהִי אֲרֵי בַר חַכִּים הוּא לֵהּ וַעֲבַד לֵהּ כִּתּוּנָא דְפַסֵי
כי בן זקונים הוא. כמשמעו כי הולידו והוא בן תשעים ואחת שנה, גם כן אחיו בנימין קראו "וילד זקונים" (בראשית מד כ), ואחר אלה שניהם לא נולד לו:
פסים. כמו "פַס יְדָא" (דניאל ה ה) בלשון ארמית:
כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ בְּעֵת זִקְנָתוֹ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:ג') תִּרְגֵּם "אֲרֵי בַר חַכִּים הוּא לֵהּ", שֶׁכָּל מָה שֶׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ. דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:ג'). וְכֵן אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל"ז:ג'), כִּי בֶן זְקוּנִים, שֶׁהוֹלִידוֹ לִזְקוּנָיו וְהוּא בֶּן תִּשְׁעִים וְאַחַת שָׁנָה, וְגַם אָחִיו בִּנְיָמִין קָרְאוּ יֶלֶד זְקוּנִים קָטָן. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַכָּתוּב אָמַר שֶׁאָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו בַּעֲבוּר שֶׁהוּא בֶּן זְקוּנִים וְגַם כָּל בָּנָיו נוֹלְדוּ לוֹ בִּזְקוּנָיו, וְהִנֵּה יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן אֵינָם גְּדוֹלִים מִיּוֹסֵף רַק כְּשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי מִנְהַג הַזְּקֵנִים שֶׁיִּקְחוּ אֶחָד מִבְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים לִהְיוֹת עִמּוֹ לְשָׁרְתוֹ, וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדוֹ תָּמִיד לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִקְרָא לוֹ בֶּן זְקוּנָיו בַּעֲבוּר שֶׁיְּשָׁרְתוֹ לִזְקוּנָיו. וְהִנֵּה לָקַח יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף לַדָּבָר הַזֶּה וְהָיָה עִמּוֹ תָּמִיד, וְעַל כֵּן לֹא יֵלֵךְ עִם הַצֹּאן בִּרְעוֹתָם בְּמָקוֹם רָחוֹק. וְאוּנְקְלוֹס שֶׁאָמַר "בַּר חַכִּים" יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה בֶּן דַּעַת וְחָכָם בְּעֵינֵי אָבִיו, וְטַעְמוֹ כְּטַעַם זְקֵנִים, וְתִרְגֵּם בְּיֶלֶד זְקוּנִים "בַּר סֵבְתִין" כִּי לֹא אָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן "כִּי בֶן זְקוּנִים הָיָה" אֲבָל אָמַר "הוּא לוֹ", שֶׁהָיָה כֵּן בְּעֵינָיו, וְזֹאת כַּוָּנָתָם בְּאָמְרָם (ב"ר פד ח), כָּל מָה שֶׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ, לוֹמַר שֶׁמָּסַר לוֹ חָכְמוֹת וְסִתְרֵי תּוֹרָה וּמְצָאוֹ מַשְׂכִּיל וּבַעַל סוֹד בָּהֶם כְּאִלּוּ הָיָה זָקֵן וְרַב יָמִים:
וישראל אהב וגו' - כל זה גרם הקנאה.
בן זקונים - כי אחרון היה לי"א בנים, אבל בנימין לא נולד אחרי כן עד זמן מרובה והרבה קודם שנולד בנימין, היה לו בן זקונים והתחיל לאוהבו.
פסים - מעיל.
וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. לְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַמַּנְהִיג בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה, כְּעִנְיַן "וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ" (ישעיהו כב:כא), וְכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא יא.) בִּגְדוֹל אָחִי כִּי הֵיכִי דְּלִשְׁתַּמְעָן מִילֵיהּ.
כי בן זקנים הוא לו וא״ת הרי בנימין בן זקונים אלא אין אהבת בנימין קשורה בלבו של יעקב כאהבתו של יוסף לפי שכשילדתו אמו מתה.
פסים על שם מכירתו, למפרע. ד״א לשון פיוס כמו שטר פיוסים כתונת נאה כדי לפייסו.
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז:ב) ״וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה״, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת כְּמוֹתָם, מִכָּל מָקוֹם אֲהֵבוֹ יַעֲקֹב, לְפִי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ אֶצְלוֹ הָיָה מִתְנַהֵג אֶת עַצְמוֹ כְּזָקֵן וְרָגִיל וּפִרְקוֹ נָאֶה, וְלֹא יָדַע הַנְהָגָתוֹ שֶׁעִם אֶחָיו. עַל כֵּן אָמַר ״כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״, בְּמִלַּת ״לוֹ״ הוֹרָה שֶׁדַּוְקָא לוֹ הָיָה בֶּן זְקֻנִים וְלֹא לְאֶחָיו, לְפִי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ אֶצְלָם עָשָׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת כְּמוֹתָם, וּבִהְיוֹתוֹ אֵצֶל אָבִיו הַזָּקֵן הָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה זִקְנָה. וְאוּלַי לֹא רָצָה לְשַׁנּוֹת מִן הַמִּנְהָג וְיָדַע לְהִתְנַהֵג עִם הַנְּעָרִים וְעִם הַזְּקֵנִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״הוּא לוֹ״.
יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁכָּל מַה שֶּׁלָּמַד מִן שֵׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ. וְלָמָּה לֹא מָסַר לְכָל בָּנָיו מַה שֶּׁלָּמַד, אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁכָּל בָּנָיו מָאֲסוּ בַּחָכְמוֹת וְלֹא נִתְחַבְּרוּ אֶל יַעֲקֹב לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ, אֲבָל יוֹסֵף ״בֶּן זְקֻנִים הוּא לוֹ״ שֶׁתָּמִיד הוּא פָּנָה לוֹ לְיַעֲקֹב וְנִכְסַף לִשְׁמֹעַ מִפִּיו מַה שֶּׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר, עַל כֵּן אֲהֵבוֹ. וְתַרְגּוּמוֹ ״בַּר חַכִּים הוּא לוֹ״, כִּי בִּישִׁישִׁים חָכְמָה. זֶה שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה פד ח) שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין דּוֹמֶה לוֹ, כִּי ״חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו״ (קהלת ח יג). וְיֵשׁ רֶמֶז כָּאן לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מ:) נַעֲנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ תַּלְמוּד גָּדוֹל שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, כָּךְ הִזְכִּיר כָּאן שְׁלֵמוּת שֶׁל יוֹסֵף בַּפָּסוּק ״הוּא הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן״ (בראשית לז ב), לְמַעֵט כָּל מִינֵי רְעִיָּה הָאֲסוּרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אֲהֵבוֹ כִּי אִם מִצַּד ״כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״, בַּר חַכִּים, כִּי גָדוֹל הַתַּלְמוּד כָּאָמוּר.
וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. נִרְאִין הַדְּבָרִים, אַחַר שֶׁכְּבָר בִּלְבֵּל רְאוּבֵן יְצוּעֵי אָבִיו, נִטְּלָה מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה, וְעַכְשָׁיו מְסָרָהּ לְיוֹסֵף. וְעַל שֵׁם זֶה עָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, לְפִי שֶׁהָעֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת וְהָיָה הַבְּכוֹר כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, עַל כֵּן עָשָׂה לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת כְּתֹנֶת זֶה, דּוֹמֶה לְבִגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁהָיָה בָּהֶם כְּתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״, כְּאִלּוּ הָיָה הוּא הַזָּקֵן וְהַבְּכוֹר שֶׁבְּכָל בָּנָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לוֹ״, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה הַזָּקֵן שֶׁבְּכֻלָּם. וְיוֹרֶה עַל זֶה הַכֶּפֶל שֶׁאָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ״ (בראשית לז, ח), כִּי הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא, וְאַךְ לוֹ הַמְּלוּכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט, ג) ״רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז״, הַיְינוּ מַלְכוּת. וְיִתְבָּאֵר זֶה בְּסָמוּךְ בְּפָסוּק ״מַה בֶּצַע״.
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב וְגוֹ׳. הִקְדִּים לָתֵת טַעַם לְמַשְׂטֵמָתָם שֶׁל אַחִים לְאָח קָטָן וְאָמַר וְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי הֲגַם שֶׁיּוֹסֵף הוֹצִיא דִּבַּת אֶחָיו, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה דָּבָר רַע יוֹצֵא, כִּי הָיוּ הָאַחִים מִתְוַכְּחִים עִמּוֹ וּמוֹכִיחִים אוֹתוֹ וְסָרָה קִנְאָתָם. אֶלָּא לְצַד כִּי נוֹסַף דָּבָר זֶה שֶׁאָהַב יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ מִכָּל אֶחָיו, פֵּרוּשׁ יוֹתֵר מִכֻּלָּן יַחַד, גַּם פִּרְסֵם הָאַהֲבָה וְהוֹדִיעָהּ לָהֶם בְּמַה שֶׁעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, וַהֲרֵי זֶה מַגִּיד שֶׁיָּדְעוּ וְיָדַע אֲבִיהֶן שֶׁיָּדְעוּ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי וְגוֹ׳. וּמֵעַתָּה בְּבוֹא הַשִּׂנְאָה לֹא הָיָה לָהּ תִּקְוָה לְתַקֵּן וְלָשׂוּם שָׁלוֹם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּשְׂנְאוּ אוֹתוֹ, פֵּרוּשׁ מִמַּה שֶׁקָּדַם מַעֲשָׂיו שֶׁהֵבִיא דִּבָּתָם רָעָה וְלֹא יָכְלוּ וְגוֹ׳, לְצַד רוֹאָם כִּי הוּא אָהוּב מִכֻּלָּן לְאָבִיו אֵין מְצִיאוּת לְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ כִּי דְּבָרָיו יִצְדְּקוּ וְלֹא דִּבְרֵיהֶם, וְכֵיוָן שֶׁאֵינָם יְכוֹלִין לְהַעְמִידוֹ בְּתוֹכַחַת מְגֻלָּה שֶׁיִּכָּלֵם עַל אֲשֶׁר עָשָׂהוּ וְלֹא יָשׁוּב עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה אֵין מְצִיאוּת לַחְזֹר בּוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ בְּקֹשִׁי לְשָׁלוֹם, פֵּרוּשׁ לַעֲשׂוֹת בְּאֶמְצָעוּת זֶה שָׁלוֹם.
