וְ֠הִנֵּ֠ה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי׃

מאלמים אלמים. כְּתַרְגּוּמוֹ מְאַסְּרִין אֱסָרִין - עֳמְרִין, וְכֵן נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תהלים קכ"ו), וְכָמוֹהוּ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה וְהָאֲלֻמּוֹת נוֹטֵל וּמַכְרִיז:

קמה אלמתי. נִזְקְפָה:

וגם נצבה. לַעֲמֹד עַל עָמְדָהּ בִּזְקִיפָה:

וְהָא אֲנַחְנָא מְאַסְרִין אֱסָרָן בְּגוֹ חַקְלָא וְהָא קָמַת אֱסַרְתִּי וְאַף אִזְדְקָפַת וְהָא מִסְתַּחֲרָן אֱסָרָתְכוֹן וְסָגְדָן לֶאֱסַרְתִּי

מאלמים. מגזרת אלומים, ונמצא בלשון נקבה נושא אלומותיו (תהלים קכו ו):

תסובינה. מפעלי הכפל ודגשות הבי"ת לבלוע הבי"ת:

קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם עִנְיַן הַחֲלוֹם בַּאֲלֻמּוֹת כִּי הֶרְאוּהוּ שֶׁעַל יְדֵי אֲלֻמּוֹת וּתְבוּאָה יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. וְעִנְיַן "תְּסֻבֶּינָה", כִּי יַקִּיפוּ אוֹתוֹ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר אֲשֶׁר עֲבָדָיו יַחֲנוּ סָבִיב לוֹ:

וְגַם נִצָּבָה. הוֹרָה שֶׁתִּהְיֶה מֶמְשַׁלְתּוֹ קַיֶּמֶת זְמַן אָרֹךְ, וְכֵן הָיָה כִּי אָמְנָם מָלַךְ שְׁמוֹנִים שָׁנָה. לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל הַמַּמְלָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ:

מאלמים אלמים כענין שחלם עלה לגדולה ונעשה מושל כדכתיב ויצבור יוסף בר וגו'

ותשתחוין לאלמתי אות הוא כי העולם יצפו לתבואתו כי הוא משביר לכל עם הארץ.

וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה. רֶמֶז שֶׁמִּתְּחִלָּה יִמְשׁוֹל עֲלֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ יִמְלוֹךְ, לְפִי שֶׁאֵין מֶלֶךְ בְּלֹא רִבּוּי עָם וְעַכְשָׁיו הָיוּ מְתֵי מִסְפָּר וְעַל מִי יִמְלוֹךְ, אֲבָל לְשׁוֹן מֶמְשָׁלָה שַׁיָּךְ גַּם עַל מְתֵי מִסְפָּר. לְכָךְ אָמַר ״וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי״, רֶמֶז לִזְמַן קִימָה כִּי יָקוּם לִמְשׁוֹל, כִּי לְשׁוֹן קִימָה מְדַבֵּר בְּהַתְחָלַת הָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לִמְשׁוֹל בּוֹ. ״וְגַם נִצָּבָה״ רֶמֶז לְמַלְכוּת, כִּי אָז יִהְיֶה לוֹ מַצָּב וְיִשּׁוּב וְאַךְ לוֹ הַמְּלוּכָה. וְאָמַר בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״ לוֹמַר: שֶׁלֹּא זוֹ מֶמְשָׁלָה שֶׁיִּהְיֶה לִי, אֶלָּא אֲפִלּוּ מַלְכוּת יִהְיֶה לִי. וְהֵם הָפְכוּ הָעִנְיָן וְאָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ״ (בראשית לז:ח), כִּי לֹא זוֹ מַלְכוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ, כִּי אֲפִלּוּ מֶמְשָׁלָה בְּעָלְמָא לֹא יִהְיֶה לְךָ בָּנוּ.

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ וְגוֹ׳. אָמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְהִנֵּה. דַּע כִּי הַחֲלוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה מַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְהוֹדָעָה מֵהַמּוֹדִיעִים שֶׁלִּפְנֵי ה׳, הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת הוּא אִם יִהְיֶה הַחֲלוֹם לַחוֹלֵם בָּהִיר וְצָהִיר כַּיּוֹם יָאִיר, שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הוּא בְּהָקִיץ מַמָּשׁ, בָּא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת לְהוֹדִיעַ כִּי מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה. כִּי הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר צְעִירִים יְשַׁחֲקוּ בוֹ יִהְיֶה בִּלְבּוּל הָרַעְיוֹן וְהַגְזָמַת הַנִּדְמֶה. עַל כֵּן סִפֵּר יוֹסֵף וְאָמַר ״וְהִנֵּה״ בְּכָל פְּרָט, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהֶרְאוּהוּ הָיָה בָּרוּר בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ כְּאִלּוּ הָיָה רוֹאֵהוּ עַתָּה שֶׁהוּא בְּהָקִיץ בְּהַשְׁלָמַת דַּעְתּוֹ, וְאֵין זֶה אֶלָּא חֲלוֹם צוֹדֵק.

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ וְגוֹ׳. הֶרְאוּהוּ בַּחֲלוֹם הָאֲלוּמּוֹת, הֵם חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים כֻּלָּם יַחַד, וְהֶרְאוּהוּ שֶׁחֲבִילָתוֹ יוֹתֵר מִתְקוֹמֶמֶת מִכֻּלָּן בְּמַעֲשֶׂה שֶׁעָבַר עָלָיו עִם אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, וְגַם נִצָּבָה שֶׁהָיָה שַׁלִּיט וְנִצָּב עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְעוֹד שֶׁכָּל הָאֲלוּמּוֹת שֶׁל הָאַחִים מֻכְנָעִים וּמֻשְׁפָּלִים לִפְנֵי זְכוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף כִּי הוּא דָּבָר הַמַּעֲמִיד לְכֻלָּן, וְזָן וּפִרְנֵס אוֹתָם, וְנִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעָם זֶה אוּלַי יָסִירוּ שִׂנְאָתָם בְּיָדְעָם הַדְּבָרִים.