וַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם־אֹתֽוֹ׃

מעשׂהו של אונן היה רע בעיני ה', וה' המית גם אותו. הרשב״ם מביא את דרשת חכמים שאונן מת בעוון זה עצמו - על שהיה משחית זרעו כדי שתמר לא תתעבר ולא יכחיש יופיה. הפסוק מציב מקבילה למיתת ער: שני האחים מתו בשל חטא דומה של השחתת זרע והימנעות מהקמת זרע. לשון ״גם אותו״ מדגישה את הדמיון בין מיתת אונן למיתת ער. כך נותרה תמר אלמנה בפעם השנייה, בהמתנה לשלה הבן השלישי.