וַתָּ֩סַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

ותתעלף. כִּסְּתָה פָנֶיהָ, שֶׁלֹּא יַכִּיר בָּהּ:

ותשב בפתח עינים. בִּפְתִיחַת עֵינַיִם, בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים שֶׁעַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁכָּל עֵינַיִם מְצַפּוֹת לִרְאוֹתוֹ (סוטה י'):

כי ראתה כי גדל שלה וגו'. לְפִיכָךְ הִפְקִירָה עַצְמָהּ אֵצֶל יְהוּדָה, שֶׁהָיְתָה מִתְאַוָּה לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ בָנִים:

וְאַעְדִּיאַת לְבוּשֵׁי אַרְמְלוּתַהּ מִנַּהּ וְאִתְכַּסִּיאַת בְּעֵיפָא וְאִתַּקָּנַת וִיתִיבַת בְּפָרָשׁוּת עַיְנִין דִּי עַל אֹרַח תִּמְנָת אֲרֵי חָזַת אֲרֵי רְבָא שֵׁלָה וְהִיא לָא אִתְיְהִיבַת לֵהּ לְאִנְתּוּ

ותכס. פועל יוצא, וטעמו ותכס עצמה:

ותתעלף. טעמו שהסתירה פניה, וכן ויתעלף (יונה ד ח), הסתיר פניו בבגדיו, וקרוב מהם מעולפת ספירים (ש"ה ה יד):

בפתח עינים. שם מקום, וי"א כי שני מעינות מים הי' בדרך, ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו:

ותכס - ראשה.

בצעיף - שאין זה דרך אלמנות.

ותתעלף - כסתה פניה שלא יכירנה יהודה.

בפתח עינים - בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם, והמפרש שם עיר טועה. שהרי כתוב לפנינו היא בעינים ואלו היה שם עיר היה לו לומר בעינים הבי"ת חט"ף (שו"א שלא מצינו שיאמר בבית אל ביריחו בירושלים (בקמץ).

בְּפֶתַח עֵינַיִם. בְּהַתְחָלַת שְׁתֵּי מְסִלּוֹת, כִּי הַמְּסִלָּה תִקָּרֵא עַיִן, כְּמוֹ "עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר" (בראשית טז:ז).

אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּלֵט יְהוּדָה מִלִּפְגֹּשׁ בָּהּ בְּבוֹאוֹ מִתִּמְנַת:

כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה. וְחָשְׁבָה שֶׁכַּאֲשֶׁר יִרְאֶנָּה יְהוּדָה בְּזוּלַת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וְיִשְׁאַל מַדּוּעַ כָּכָה עָשְׂתָה, תְּשִׁיבֵהוּ כִּי בָּא מוֹעֵד לַהֲסִירָם, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהּ "שְׁבִי אַלְמָנָה עַד יִגְדַּל שֵׁלָה", וְהִנֵּה אָז כְּבָר גָּדַל שֵׁלָה:

ותכס בצעיף שאין זה דרך אלמנות.

[ותכס מן ותכסה].

כִּי רָאֲתָה וְגוֹ׳ וְהִיא וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וְהִיא וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״וְלֹא נִתְּנָה״ וְגוֹ׳, וְהַדָּבָר מוּבָן שֶׁעָלֶיהָ הוּא אוֹמֵר. וְאוּלַי כִּי שְׁנֵי דְּבָרִים אָמַר הַכָּתוּב: הָאֶחָד - כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה, וְהַדָּבָר מוּבָן שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם מַאֲמַר חָמִיהָ שֶׁאָמַר ״עַד יִגְדַּל״ וְגוֹ׳ כִּי עוֹדֶנָּה בְּבֵית אָבִיהָ, וְהַשֵּׁנִי - וְהִיא לֹא נִתְּנָה וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ שֶׁרָאֲתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי שֶׁתִּנָּתֵן הִיא לוֹ לְאִשָּׁה, וְלָזֶה עָמְדָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה. וְצֵא וּלְמַד מַה יָצָא מִמֶּנָּה לָעוֹלָם - מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ.