בְּרֵאשִׁית ל״ח · י״ז

וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֛י אֲשַׁלַּ֥ח גְּדִֽי־עִזִּ֖ים מִן־הַצֹּ֑אן וַתֹּ֕אמֶר אִם־תִּתֵּ֥ן עֵרָב֖וֹן עַ֥ד שׇׁלְחֶֽךָ׃

במילים פשוטות

יהודה הבטיח לשלוח לה גדי עזים מן הצאן, ותמר ביקשה שייתן עירבון עד שישלח. רש״י מבאר ש״עירבון״ פירושו משכון - חפץ הניתן כערובה עד קיום ההבטחה. הרשב״ם מסביר את לשון ״עד שלחך״ - עד שתשלח את שליחך שיביא את הגדי. תמר, בחכמתה, מבקשת ערובה ממשית ולא הבטחה בלבד, וזהו הצעד שיוביל לכך שיהיה בידה חותם, פתיל ומטה - הסימנים שיזהו את יהודה בהמשך. הפסוק מכין את המהלך המרכזי של הפרשה.
מבוסס על רש״י, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ערבון. מַשְׁכּוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר אֲנָא אֲשַׁלַּח גַּדְיָא בַר עִזֵּי מִן עָנָא וַאֲמֶרֶת אִם תִּתֵּן מַשְׁכּוֹנָא עַד דְּתִשְׁלָח

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

עד שלחך - רפי שתשלח שלוחך שיביא הגדי וגם יש רגיל לומר לשון רפי בשליחות דורון כדכתיב: מנחה היא שלוחה אני שלחתי את הגדי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן. אִם תִּתֵּן אָז אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁצִּוִּיתָ בְּאָמְרְךָ הָבָה נָא אָבוֹא אֵלָיִךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אם תתן ערבון מקרא קצר הוא אז אשמע לקולך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל